סַמְמָן עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סממן
הגייה* sameman
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ס־מ־ם
דרך תצורה משקל קַטְלָן
נטיות סַמְמָנִים
  1. לשון חז"ל חומר סְגוּלּי. לרפואה לצבע לריח וכדו' עפ"ר טחון בצורת אבקה לעיתים גם משחה וכדו'.
  2. רכיב, בעל תכונות כימיו־ביולוגיות ואופי ייחודי הניתן לזיהוי בקליטה החושית.
    • אחד־עשר סממני הקטרת
  3. עברית חדשה תכונה אופיינית.
    • הוא ישראלי אך נטול סממנים ישראליים.
    • מלך זולו שיש החושדים שהורעל בידי סממן (ראו לעיל) עוטה נוצות על ראשו כסממן המשמר את מורשת אבותיו

גיזרון עריכה

  • 1. הכפלה מן סם. (במקור, המלה מתיחסת לרכיב המשמש בתוך מרקח)
  • 2. או בהשאלה מן 1. או מן סמן (או סימן), כאשר הכפלת המ' משמשת לצימצום והפרטה. (כדוגמת 'גג' ו'גגון', וכדומה)

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ראו גם עריכה

מידע נוסף עריכה

  • ב ”הכותב שתי אותיות בין משם אחד בין משני שמות בין משני סממניות (משנה, מסכת שבתפרק יב, משנה ג) יש מפרשים שני סוגי צבע (וא"כ צורת נקבה למילה) ויש מפרשים שני סימנים. ויש גורסים סימניות.