סלת

סֹלֶת עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	סולת
הגייה^*
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה	משקל קֹטֶל
נטיות	ר׳ סְלָתוֹת; סֹלֶת־, כינויי השייכות בקמץ קטן:סָלְתּוֹ, סָלְתִּי וכו'...

בסבוסה - מאכל הנאפה מסולת

דגן טחון בטחינה גסה, בדרך כלל חיטה.
- את הסולת יש לבשל שתי דקות על אש לא גבוהה תוך כדי ערבוב שלא יווצרו גושים /אם שכואבות לה הפטמות
לשון חז"ל קמח לבן ונקי שאינו מכיל את חלקי קליפת הדגן.
- להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
  רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
לשון חז"ל בהשאלה מן (2): כינוי לאנשים שכבר לא ניתן להבחין חיצונית בזרותם ו/או בממזרותם.
- ”לא (ה)עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקייה“ (בבלי, מסכת קידושין – דף עא, עמוד ב)

ארמית: "סלתא"; "תבת סולתא למיסק למדבחא",= שבה הסולת לעלות למזבח. (דיני מנחות,תענית). געז וערבית סַליתְּ saliṭ בהוראת שמן שמשם .
המילה מופיעה פעמים רבות בתנ"ך, ומשמעותה שם שונה מהעברית בת ימינו. הסולת המקראית, ובעקבותיה הסולת בלשון חכמים, משמעותה קמח חיטה או שעורה, מנופה פעמים רבות, עד שנשאר בה רק הקמח הדק ביותר.
(2:}בלשון חכמים משמשת הסולת כתיאור למוצר יקר יותר מהנורמה הרגילה "וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף, וּמַלְבּוּשֵׁךְ שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, סֹלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן, אָכָלְתְּ; וַתִּיפִי בִּמְאֹד מְאֹד, וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה." (יחזקאל טז יג).

ערך בוויקיפדיה: סולת