סִיעָה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא סיעה
הגייה* si'a
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ס־י־ע
דרך תצורה משקל קִטְלָה
נטיות ר׳ סִיעוֹת; סִיעַת־, ר׳ סִיעוֹת־; כ׳ סִיעָתְךָ, סִיעָתָהּ, סִיעָתָם.
  1. לשון חז"ל [לא בשימוש] כיתת בני אדם הנעים יחד בדרך.
  2. לשון חז"ל בהשאלה: קבוצה של אנשים הפועלים יחדיו בארגון למען מטרה כלשהי.
    • ”ירמיה כתב ספרו, וספר מלכים, וקינות. חזקיה וסיעתו כתבו: ישעיה, משלי, שיר השירים, וקהלת. אנשי כנסת הגדולה כתבו: יחזקאל, ושנים עשר, דניאל, ומגילת אסתר.“ (בבלי, מסכת בבא בתראדף טו, עמוד א)
    • "אֵין מִפְלָגָה אָז, אֵין סִיעָה אָז, וְאֵין סֶקְטוֹר" (לְחַיֵּי הָעָם הַזֶּה, מאת חיים חפר)
    • סיעת שוחרי איכות הסביבה פועלת למען הפסקת זיהום נחל הקישון.

גיזרון עריכה

  • לשון חז''ל, מן נסע: במקור סיעה היא 'חבורה של נוסעים', אנשים שנוסעים יחד בדרך (משמע 1)[1], ומשם אנשים שפועלים יחד למטרה משותפת, בדעה משותפת: כת, פלג (משמע 2).
  • מקביל לארמית סיעא, שהושאלה גם בערבית ‫شيعة‬ (שִׁיעָה) 'סיעה' וגם 'אסלאם שיעי': 'הסיעה בתוך אסלאם'.
  • סיעה היא מקור הפועל סִיֵּעַ 'תמך, עזר': במקור סִיֵּעַ משמע 'להיות בסיעה, ליווה אותם', משם 'להיות מסור לחברי הסיעה, תמך בהם ועזר להם', וגם סַיָּע 'מי שמלווה סיעה, מי שתומך בהם או למנהיגה'.[2]

תרגום עריכה

ראו גם עריכה