| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
ניחוח
|
| הגייה* |
nikho'akh
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
נ־ו־ח
|
| דרך תצורה |
משקל קַטְלוּל
|
| נטיות |
ר׳ נִיחוֹחוֹת
|
- ריח ענוג.
- ”וְהִקְטַרְתָּ אֶת-כָּל-הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַיהֹוָה רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַיהֹוָה הוּא“ (שמות כט, פסוק יח)
- ”וְנָתַתִּי אֶת-עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶם וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם“ (ויקרא כו, פסוק לא)
- ”בֵּאדַיִן מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר נְפַל עַל-אַנְפּוֹהִי וּלְדָנִיֵּאל סְגִד וּמִנְחָה וְנִיחֹחִין אֲמַר לְנַסָּכָה לֵהּ“ (דניאל ב, פסוק מו)
- "אַתְּ בְּדָּמִי, בְּרוּחִי וּלְבָבִי; / אַתְּ הַנִּיחוֹחַ הַמָּתוֹק, הַפֶּרַח בְּגַּנִּי." (הַפֶּרַח בְּגַּנִּי
, מאת אביהו מדינה)
- "בַּאֲדָר עָלָה נִיחוֹחַ / מִן הַפַּרְדֵּסִים, / בְּנִיסָן הוּנְפוּ בְּכֹחַ / כָּל הַחֶרְמֵשִׁים" (שנים עשר ירחים , מאת נעמי שמר)
- לשון המקרא המילה מופיעה במקרא, כמעט תמיד כחלק מהצירוף "רֵיחַ נִיחוֹחַ", רק בעזרא ובדניאל, בפסוקים לעיל, מופיעה המילה לבדה.[1]
