נָב עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא נב
שורש וגזרה נ־ו־ב, גזרת נע"ו/י
בניין פָּעַל (קַל)
  1. שגשג והצליח, נִתְפַּתַּח וצמח (גם בהשאלה).
    • ”עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה; דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ“ (תהילים צב, פסוק טו)
    • "...כי כחבצלת הזאת כן יָנוּב וכן יִפרח גבר בשחר טל ילדותו... אברהם מַאפּוּ, "אהבת ציון", עמ' 30
    • "...אז יָנוּב בקרבּוֹ (הזרזיר) מְשׂוֹשׂ הָאביב וחמודותיו... מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע ב'", עמ' 182
    • "...גם גֶּפֶן פּוֹרִיָּה לֹא תָנוּב עֲנָבֶיהָ [...] מִבלעדי תוֹמֵךְ שבט או זמורת זר..." שמשון בלוך הלוי, "שבילי עולם א'"
  2. לשון המקרא הֵפִיק מִתּוֹכוֹ, בִּטֵּא.
    • ”פִּי צַדִּיק, יָנוּב חָכְמָה; וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת, תִּכָּרֵת“ (משלי י, פסוק לא)

גיזרון עריכה

  • שורש מקראי. מקבילה במשמע דומה גם בארמית: נוֹבָא - פרי.

נגזרות עריכה

מילים נרדפות עריכה

ניגודים עריכה

ראו גם עריכה