מקוה

יש להוסיף לדף זה את הערך: מִקְוָה.

מִקְוֶה א עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מקווה
הגייה^*	mikve
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ק־ו־ה ב
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	ר׳ מִקְוִים או מִקְווֹת או מִקְוָאוֹת; מִקְוֶה־, ר׳ מִקְוֵי־ או מִקְווֹת־ או מִקְוְאוֹת־

כניסה למקווה

לשון המקרא מקום שהמים נאספים בו.
- ”וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ, וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים“ (בראשית א, פסוק י)
- ”אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה-מַיִם, יִהְיֶה טָהוֹר“ (ויקרא יא, פסוק לו)
מאגר של מים שאנשים יכולים לטבול בו את כל גופם כדי להיטהר ממצבי טומאה שונים.
- ע"פ ההלכה היהודית, אישה צריכה ללכת למקוה לאחר נידתה כדי שתהיה טהורה ומותרת לבעלה.
- בזמן בית המקדש היו אנשים שהיו צריכים לטבול במקווה כדי להיטהר מטומאות שונות, לפני אכילת קדשים או כניסה לבית המקדש וכדומה.

מן הפועל נקוה.
מצויה מקבילה מצרית הכתובה בכתב חרטומים בצורת - ḳbḥ ^[1] ובהוראת בריכה. בהגיית קֶבֶּה qebeh גם בהוראת מעיין, (במצרית, למילים: "מקווה" , ו"בקבוק" שורש משותף) .

גם מקום אסיפה של דברים אחרים: ”וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר.“ (מלכים א׳ י, פסוק כח). קיימת שם דעה אחת (מצודות על פי התרגום) שמדובר בשם מקום.

ערך בוויקיפדיה: מקווה

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מקוואות

השורש ק־ו־ה ב הוא שורש מגזרת נל"י/ה.

לשון המקרא תקווה.
- ”מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה לָמָּה תִהְיֶה כְּגֵר בָּאָרֶץ וּכְאֹרֵחַ נָטָה לָלוּן“ (ירמיהו יד, פסוק ח)
- ”וְעַתָּה יֵשׁ מִקְוֶה לְיִשְׂרָאֵל עַל זֹאת“ (עזרא י, פסוק ב).
- ”כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ, וְאֵין מִקְוֶה“ (דברי הימים א׳ כט, פסוק טו)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מקווה
הגייה^*	mekuve
חלק דיבר	שם־תואר
מין	זכר
שורש	ק־ו־ה א
דרך תצורה	משקל מְקֻטָּל
נטיות	ר׳ מְקֻוִּים; נ׳ מְקֻוָּה, נ"ר מְקוּוֹת