מָצַץ (גם: מָץ)
עריכה
- הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּפִיו לִשְׁאֹב וְלִינֹק (וּבִפְרָט נוֹזֵל כָּנוּס).
- ”לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ; לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ“ (ישעיהו סו, פסוק יא)
- "...הניח ראשה לתוך היין שבחבית והראש האחר חוץ לחבית, וּמָצַץ היין והתחיל היין לֵירֵד" (משנה תורה להרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט')
- "וכן כל העופות פסולין: חוץ מן היונה-מפני שהיא מוֹצֶצֶת, ואין ריר יוצא מפיה..." (משנה תורה להרמב"ם, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק י"ב)
- ”וְשִׂפְתֵי זָרָה תְּמֻצֶּינָה דָּמוֹ וְחֶלְבּוֹ“ (זיכרונות מימי נעוריי, מאת אברהם בר גוטלובר, בפרויקט בן יהודה)
- ”ילך ויתלה עליו כפשפש הזה, שנתלה בבשרו של אדם ואינו יורד משם עד שימוץ דם…“ (בישיבה של מטה, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
- לשון חז"ל בהשאלה: סָפַג לְתוֹכוֹ.
- [עממי] בִּצַּע מִין אוֹרָלִי.
- פועל מקראי, אח לשורש מ־צ־י/ה שעניינו סחיטה והוצאת נוזל. כן מקבילות גם בארמית: מְצַץ, ובערבית: مَصَّ (מַצַּ)
מילים נרדפות
עריכה
