מו
מוֹ עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מו |
| הגייה* | mo |
| חלק דיבר | שם־גוף כללי |
| מין | ללא |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לשון המקרא מילה המציינת את גופו של מה או של מי שמדברים עליו תמיד בצרוף אותיות בכ"ל.
- ”"וַיַּעַן אִיּוֹב אֶת-ה' וַיֹּאמַר. הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִיבֶךָּ; יָדִי שַׂמְתִּי לְמוֹ-פִי."“ (איוב מ, פסוקים ג – ד)
- הרכבתי את הרהיטים מאיקיאה במו ידי.
- "במו רגליו העניק אסולין את שלוש הנקודות לבית"ר ירושלים" (כתבה באתר one על נצחון בית"ר ירושלים את הפועל ת"א)
גיזרון עריכה
- השימוש במילה זאת קדום לתקופה שבה העברית נכתבה. במקור מו = מָה[1], בהוראה 'כמו ש' = 'כפי מָה ש', 'כ-מָה ש', בייתור לשון[2]. במקרא במו, למו מופיעות אך מעט. למו פעמים אחדות במקרא ואינה בשימוש מאוחר יותר. במו משמשת כיום רק בניבים וביטויים לשם הדגשה, כדוגמת "במו ידיו" = ממש בידיו ובעצמו. יוצאת מכלל זה כמו שנשארה בשימוש וגם בנטיות (כמוני, כמוך וכו').
צירופים עריכה
נגזרות עריכה
מוּ (גם: מְיוּ) עריכה
| א"ב יווני | ||
|---|---|---|
| ||
| כתיב מלא | מו | |
| הגייה* | mu (גם: myu) | |
| IPA | m | |
| ערך מספרי | 40 | |
| ASCII |
B7 (Μ) | |
| יוניקוד |
039C (Μ) | |
| אותיות הא"ב היווני | ||
| Α α אלפא | Β β ביתא | |
| Γ γ גמא | Δ δ דלתא | |
| Ε ε אפסילון | Ζ ζ זטא | |
| Η η אטא | Θ θ תטא | |
| Ι ι יוטא | Κ κ קפא | |
| Λ λ למדא | Μ μ מו | |
| Ν ν נו | Ξ ξ קסי | |
| Ο ο אומיקרון | Π π פאי | |
| Ρ ρ רו | Σ σ ς סיגמא | |
| Τ τ טאו | Υ υ אופסילון | |
| Φ φ פי | Χ χ כי | |
| Ψ ψ פסי | Ω ω אומגה | |
- האות השתים עשרה באלף בית היווני, המקבילה לאות מ'.
- תצליל של געיית הפרה.
- "לדוד משה היתה פרה... ומו-מו פה, מו-מו שם, מו-מו-מו-מו כל הזמן" (לדוד משה הייתה חווה)
- ”וְלָמָּה צְבִיָּה הַפָּרָה הַחוּמָה / יוֹדַעַת לוֹמַר לִי גַּם מוּ וְגַם מָה?“ (הוּדִי חֲמוּדִי, מאת משה דפנא בזֶמֶרֶשֶׁת)
תרגום עריכה
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
 ערך בוויקיפדיה: מו |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מו |
- ↑ מילון אבן-שושן, ערך כמו.
- ↑ מילון קליין.