יְהֹוָה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא יהוה
הגייה* yehova, yahwe[1]
חלק דיבר שם־עצם פרטי
מין זכר
שורש ה־י־י/ה
דרך תצורה
נטיות
  1. לשון המקרא שמו המפורש של אלוהי־ישראל, המבטא את התגלות אלוהים בעולם בצורת נסים.[2]
    • ”אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: בְּיוֹם, עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם“ (בראשית ב, פסוק ד)

גיזרון עריכה

  • במקרא השם 'יהוה' מקיים מעין קשר גומלין ,תוך חילופי י'/ו', עם הפועל: יהיה [3]. בתקופה הפרסית קוצר שמו ל-"יהו" ונוסף לשמות פרטיים רבים כדוגמת: "נתנ-יהו" [4], כנראה גם כצעד סמלי המבטא את גבולות הארץ המצומצמים שניתנו ליהודאים מן השלטון הפרסי .
יש ששייכו 'יהוה' לכתובת חקוקה בכתב חרטומים בצורה: "י-ה-וו-א" (yhwꜣ) בהוראת: שם של מקום לא מזוהה, יתכן באזור אדום-הארכאולוגית, משוחזר לעתים קרובות בשם 'יהו'. להלן הירוגליף:
iihwAA
השם מופיע חקוק גם בשער כניסה במדינת האבו,ובאתר אמרה-מערב (Amara West) בצורות החלופיות יהא,יהווא :
iihrwdA
iZ4ihA

צירופים עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. לא מקובל לבטא את שמו המפורש של אלוהים. בעת הקראה, נהוג לומר "אדוניי" ובכתיבה נהוג לכתוב "ה׳" במקום השם המפורש.
  2. ישעיהו ליבוביץ, פרשת "וארא", מתוך: "שבע שנים של שיחות על פרשת השבוע", 2003.
  3. כך מתואר בפסוק בתורה: ” וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה – אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה; וַיֹּאמֶר – כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם. וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה – כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם; זֶה שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר.“ (שמות ג, פסוקים יגטו)
  4. יוסף נוה/כתובות ארמיות קדומות (1960-1964) לשונינו ניסן תשכ"ה