חבק

יש להוסיף לדף זה את הערך: חָבַק.

חִבֵּק עריכה

לשון המקרא עטף בגופו או כרך את ידיו סביב אדם, חיה או חפץ, לרוב כביטוי חיבה.
- ”וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו וַיִּשַּׁק לָהֶם וַיְחַבֵּק לָהֶם.“ (בראשית מח, פסוק י)
- ”שְׂמֹאלוֹ תַּחַת לְרֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.“ (שיר השירים ב, פסוק ו)
- ”עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק“ (קהלת ג, פסוק ה)
עברית חדשה בהשאלה: הפגין אהדה ואמפתיה.
- קהל המעריצים חיבק את להקת "כוורת" בהופעתם האחרונה.
- מתפללי בית הכנסת חיבקו במבטיהם את האבלים כשאלה נכנסו לתפילה.

חבק שליבה לקשירת חבלים סביב תורן של אוניית מפרשים

חבק של גלגלת

לשון חז"ל רצועה לקשירת אוכף המקיפה את בטנה של בהמת הרכיבה.
- ”שְׁיָרֵי מִזְרָן שִׁבְעָה טְפָחִים, כְּדֵי לַעֲשׂוֹתוֹ חֶבֶק לַחֲמוֹר.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יט, משנה ג)
- ”היא פרשה אל סוסתה, הידקה את החבק והתקינה עצמה לנסוע.“ (צ'סניקי, מאת איסאק באבל, תרגום: אברהם שלונסקי, בפרויקט בן יהודה)
עברית חדשה (ימאות) קולר או טבעת, ממתכת או מחבל, המקיפים או לופתים גלגלת, תורן, משוט וכו'.
- "בעודו מהרהר במי מהם יבחר לביצוע המשימה, הבחין באקראי במלח היושב על הסיפון ועסוק במריחת עטרן על החֶבֶק של גלגלת גדולה [...]." (הרמן מלוויל, בניטו סרנו)
לשון חז"ל תכשיט לנשים המקיף את הצוואר; ענק.
- ”הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן אבל לא בחבקין שבצואריהן [...].“ (בבלי, מסכת שבת – דף נז, עמוד א)

האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי המשק החקלאי (תש"ח), 1948: חֶבֶק.
ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי ימאות (תש"ל), 1970.

הרמב"ם על משנה כלים יט ג: וחבק. הוא אשר ישימו אותו לחמור על המרדעת כדי שיעמוד על גבו וזה החבק ברחבו כמו טפח וארכו יותר מזה השיעור ובקצהו שנצין יחברו בהן המשאוי והל' כר' יוסי:
ר' עובדיה מברטנורא על משנה כלים יט ג: חבק - יש מפרשים, בגד עב וקשה שמשימים על החמור כשבא מן הדרך והוא מזיע, כדי שלא יצטנן לאחר שמסירין ממנו האוכף ח. ויש מפרשים, שמשימים אותו על משאוי החמור כדי שלא יפסד אם ירדו עליו גשמים: