הִכְחִישׁ א
עריכה
- אמר על דברי האחר כי אינם אמת, אמר דברים מנוגדים לדברי האחר.
- ”אַחַת אוֹמֶרֶת מֵת וְאַחַת אוֹמֶרֶת נֶהֱרַג, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, הוֹאִיל וּמַכְחִישׁוֹת זוֹ אֶת זוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יִנָּשְׂאוּ.“ (משנה, מסכת יבמות – פרק טו, משנה ה)
- ”אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה.“ (משנה, מסכת סנהדרין – פרק ה, משנה ב)
- החשוד הכחיש את המיוחס לו.
- לשון ימי הביניים הוכיח כלא נכון, אמר דברים הסותרים דברים אחרים, המוכיחים כי הם אינם נכונים.
- שורש מקראי. כחש -שקר. כיחש שיקר. הכחיש -הציג כשקר.
- הצורה הכחיש מתפרשת לעיתים שיקר כמו כיחש. ולעתים הציג כשקר (דברים אחרים), סָתר. ולפעמים הוכיח כשקר.
מילים נרדפות
עריכה
הִכְחִישׁ ב
עריכה
- החליש בעל חיים או צמח, החסיר מכוחו,
- {{צט/בבלי|אימא: שהכחישה במקל. - דיקא נמי, דקתני שהכישה במקל
- ”גזל שמינה והכחישה מחזיר לו את השומן אמר רב חסדא הדא אמרה גזל כחושה והשמינה מחזירה בעינה“ (ירושלמי, מסכת בבא קמא – דף ט, עמוד א)
- בעל חיים שנחלש שניטל כוחו
- {{צט/תוספתא|שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום נוטל את שורו מת או הכחיש אין לו אלא שור שוה מאתים| .
- שורש מקראי לא מצוי. ראו כחש.
מילים נרדפות
עריכה
שני המובנים במילה ניכרים יותר בלשון נקבה: לעתים הִכְחִישָָׁׁהּ (מלרע) ולעתים הִכְחִישָׁה (מלעיל) שהוא כמו לשון המקרא כָּחֲשָׁה כך גם הכחיש מתפרש 1 הכחיש בעצמו 2 הכחיש אחר.
