מצודת דוד: "זקן בא בימים – כי זקן יאמר בלשון בני אדם על המוחש הנראה באדם, מלובן השער והקמטת הפנים, ולפעמים תקדים לבוא בלא עת, ולזה פירש ואמר בא בימים, כאומר הזקנה בא בזמנו לפי הימים."
דרשת חז"ל: מילא את ימיו בעשיית הטוב, וכמו בא טעון בכל ימי חייו שלא הלכו לריק.