|
== עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי ==
# הביטוי הזה מסמל שייכות אחד לשני. רותרו אומרתמבטא לנעמיאת חמותהרצונם שהיאשל איתה בכל מצב. גם היום הביטוי יכול לשמש לגרים שרוציםגרים להשתייך לעם היהודי.
=== מקור ===
* {{צט/תנ"ך|וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין--עַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיף--כִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ.|רות|א'|טז'|יז}}
השלושמגלת יוצאותרות מספרת ששלוש נשים יצא בדרך לבית לחם. נעמי חוזרת לעיר מולדתה. ערפה ורות - הולכות לעיר זרה, כדי למצוא בה את קרובי משפחת בעליהן, כדי להיגאל על ידם ולשוב ולהצטרף למשפחה. נעמי מפצירה בהן לשוב לבית אימן, ומשםושם תמצאלמצוא כל אחת מנוחה בית אישה. נעמי מדגישה:מפצירה לאבהן אלד עוד. לא יהיו לי בנים שיגאלו אתכן. לא תוכלו לחכות לגאולה. שובו לבתיכןלשוב לבתיהן. ערפה מעדיפה את החיים בבית אמה, על פני עתיד מעורפל המחכה לה בבית לחם. רות דבקה בחמותה, דבקה בזכרובזכר בעלה המת. היא תיגאל, והיא תגאל את מחלון לבל ייכרת שמו. היא תלד ילד, ותקים את שם בעלה המת על נחלתו. והיא דבקהמבטיחה להידבק בנעמי חמותה: "כיעד המוותסוף יפריד ביני ובינך" ]א,יז[חייה. המוות הפריד ביני לבין בעלי, ורק הוא יפריד ביני לבינך. את היא הקשר היחיד ביני לבין בעלי המת. כל עוד אנו חיים - איני עוזבת את המשפחה. "עמך עמי, ואלוהיך אלוהי" [א,טז]
=== ביטויים קרובים ===
|
