שבט: הבדלים בין גרסאות בדף

* זה מכבר הראו החוקרים, כי המונח shabṭ-t הוא למעשה מקבילה סמנטית למילה - "מוסר" בלשון העברית המקראית, והמילים "מוסר" והפועל "יסר" הם בעלי מובן כפול במקרא, בדומה ל- "shabṭ" ו "shabṭ-t" במצרית, דהיינו, הוכחה-הטף ויסר-הלקה.

* המונח shabṭ-t יחד עם "מוסר" חוזר למציאות החיה של דרך העברת ההוראה ממורה לתלמיד. הלקאה בשבט היתה הנוהג הרגיל והמקובל בבתי הספר הקדומים.

* נהוג לתאר את השתלשלות המשמעות באמצעות [[מטונימיה]] כפולה: השבט (הַמַּטֶּה) מסמל את סמכות המנהיג, והמנהיג מסמל את הקבוצה המונהגת. תהליך דומה חל במילה [[מטה#מַטֶּה|מַטֶּה]]. למשל, י. גרינץ{{הפניה|1|גרינץ}} כותב במאמר "מונחים קדומים בתורת כהנים": "כשם ש'שבט' - קיבוץ המתייחס על מוצא אחד בתוך כלל העם - בא מן השבט, השרביט, שביד ראש השבט, כך בא 'מטה' מן המטה שביד הראש [...]".

:עתליה ברנר {{הפניה|2|ברנר}} מקשה על הסבר זה, בטענה שאין במקרא חוליה מקשרת של תהליך זה - בה באות "שֵׁבֶט" "מַטֶּה" במשמעות המנהיג עצמו. בהמשך המאמר היא מתרצת, ומציגה מקורות בהם מופיע "שבט" בהוראת "מנהיג" ({{צט/תנ"ך|לֹא יָסוּר '''שֵׁבֶט''' מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו|בראשית|מט|י}} וכן ({{צט/תנ"ך|דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד '''שִׁבְטֵי''' יִשְׂרָאֵל|בראשית|מט|טז}}). לטענתה, שלב ביניים כזה אינו נדרש עבור המילה "מַטֶּה", מהיותה נרדפת גמורה של המילה "שֵׁבֶט".