שיחה:שמים

מקור המילה במשמעות גבוה, ולא קשורה במים, היא השערה. לדבריה של משתמשת דליה ב"קול העברית כולה" - השערה שלה אשר בודאות נכונה, ולפי תולדות הערך כאן בויקימילון, השערתו של משתמש:גיא, הלא הוא הבלשן גיא דויטשר (למיטב הבנתי).

וההסתמכות על הביטוי התלמודי שמי קורה, או הביטוי בקוהלת שמי שמיים, אינה מעלה ואינה מורידה בעניין זה שכן זה עלול להיות שימוש משני ובהשאלה מן המונח המקורי שמים, הנמצאים במקום גבוה ומחוץ להישג יד (לא בשמים היא, אומר המקרא בספר דברים).

ישנה הסתברות לא פחותה לכך ששמים הם מקום המים ואולי גם הלחם של שתי המלים שָׁם-מים, כפי ההסבר המקראי לתולדות המילה בפרשיית הבריאה שבפתיחת ספר בראשית, וכפי שהבינו חכמי התלמוד הבבלי במסכת חגיגה. פירוש זה מסתבר שכן בעת העתיקה האמינו שהשמים עשויים מים עם כיסוי דק ושקוף (רקיע) העוצר בעדם מלהגיע, וחורים (ארובות) הנוצרים בעת מלחמות בין גרמי השמים, הכוללים רעמים, רעשי אדמה, וחיצים שמימיים - הברקים, הפוגעים לעתים באדמה ושורפים את היערות, משיבים את הרוחות ויוצרים סערות ימיות, ושטפונות של נהרות.

בשפות הרבות הידועות שבהם נקראים השמים כך, גם מים נקראים כחלק מהשם, ולדוגמה בארמית בה אין המים נקראים כמילה ברבים או ככפולה, אלא ביחיד כמו בערבית בת ימינו: מיא, הרי שהשמים גם הם נקראים שמיא. ואגב שַם או א-שַם - ארץ בני שם, נקראה גם שמאל (ובעברית שְׂמֹאל) ואמנם בערבית היתה ארץ רחוקה מצפון (הצפון בערבית הוא שימאל, בעוד הדרום בערבית הוא ימן, ובעברית מקראית תימנה) אך עבור רוב ערי הבירה של הממלכות הגדולות בעת התהוות השפות השמיות, היתה צפון סוריה אזור קרוב, לעילם לאכד, לשומר, לחופי לבנון וקריותיה (צור, צידן, אוקרית, צרפת) כך ששם אינו גבוה אלא במקום אחר מאשר כאן או פה. וכמשמעותה בעברית של היום. בערבית ארץ בני שם, الشام השי"ן של דאע"ש והכוונה לסוריה וארץ ישראל, היא גם הרחת הבושם ונשימתו. (כלומר שהשורש שם כאן הוא במשמעות נושם).

-- (משתמש:פשוט [משה] • שיחה) • י"ט בתמוז ה'תשע"ח • 00:52, 2 ביולי 2018 (IDT)