ויקימילון

מות: הבדלים בין גרסאות בדף

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ עבור להשוואת הגרסאות הקודמתעבור להשוואת הגרסאות הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ שוחזר מעריכות של 149.50.67.128 (שיחה) לעריכה האחרונה של Iorsh
שורה 1:
 
{{פירוש נוסף|נוכחי=מצב של סיום החיים|אחר=פירושים אחרים|ראו=[[מוות (פירושונים)]]}}
==מָוֶת==
{{ניתוח דקדוקי|
[[תמונה:Prodromos-9.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גולגולת ב[[גלוסקמה]] במנזר פודרומוס בהר אתוס. הכיתוב ברומנית: "Ce sunt eu, vei fi şi tu. Ce eşti tu, am fost şi eu" פירושו: "מה שאני – תהיה גם אתה, ומה שאתה הייתי גם אני".]]
|כתיב מלא=מוות
[[קובץ:Death-3.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אקג]] של אדם [[מת]] המשמש כהוכחת מוות.]]
|הגייה='''ma'''vet
'''מוות''' הוא מצב שבו גוף חי חדל ל[[חיים|חיות]], כלומר חדל לשמר את הסביבה הפנימית שמאפיינת אותו, והופך ל[[גופה]].
|חלק דיבר=שם־עצם
העובדה שאין הגדרה חד-משמעית למושג "[[חיים]]" או גוף-חי ([[אורגניזם]]) מקשה על הגדרת המושג "מוות". עם זאת, אפשר להגדיר תהליכים מסוימים שמאפיינים יצורים חיים, ואשר הפסקתם מוגדרת לפיכך כ"מוות".
|מין=זכר
 
|שורש={{שרש|מות|מ־ו־ת}}
===מוות מבחינה ביולוגית===
|דרך תצורה={{משקל|קָוֶל}}
גוף חי מתבדל מהסביבה החיצונית באמצעות "הדיפת" השפעות חיצוניות, ובאמצעות שינוי חומרים חיצוניים שמסתפחים אליו. הגוף החי שומר על תנאים פנימיים (כגון [[טמפרטורה]], מבחר החומרים, ריכוז החומרים וכדומה) השונים מהתנאים השוררים בסביבה החיצונית העוטפת אותו. תהליך מתמיד זה מכונה ב[[ביולוגיה]]: [[הומיאוסטזיס]]. עם מותו מתחיל הגוף להגיב לסביבה ככל עצם דומם. הוא סופג ופולט חום מהסביבה בלי לווסת את ה[[טמפרטורה]] שלו, ריכוז החומרים בתוכו מושפע מריכוז החומרים החיצוני, ולבסוף הוא מתחיל להתפרק, כיוון שאין עוד ייצור והחלפה של חלקיו המתכלים.
|נטיות=ס' מוֹת־; שלו: מוֹתוֹ, שלהּ: מוֹתָהּ, שלי: מוֹתִי
 
}}
[[אורגניזם|אורגניזמים]] [[יצור רב-תאי|רב-תאי]]ים מתפקדים כקהילה של יצורים חיים. כל [[תא]] הוא בעצם יחידה חיה בפני עצמה, אבל תפקודיו מצטמצמים ומתייחדים לתהליכים מסוימים, כך שהוא "מוותר על עצמאותו" לטובת התפקוד של הגוף הרב-תאי כולו. בגוף רב-תאי כזה, תאים מתים כל הזמן ומוחלפים בתאים חדשים שנוצרים בחלוקה. לדוגמה: תאי [[המעי הדק]] בגוף האדם נשחקים ומתים כל הזמן במגע עם המזון שזורם מן ה[[קיבה]], אולם [[רבייה תאית|חלוקת התאים]] המהירה שומרת על מספר קבוע של תאים חיים בדופן המעי. במצב כזה, אף על פי שהתאים הבודדים מתים, הגוף הרב-תאי כולו מוסיף לחיות.
# מצב שבו גוף חי חדל לחיות, כלומר חדל לשמר את הסביבה הפנימית שמאפיינת אותו.
 
#:*{{צט/תנ"ך|'''מָוֶת''' וְחַיִּים בְּיַד-לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ|משלי|יח|כא}}
גוף רב-תאי מת כאשר האיזון בין התאים המרכיבים אותו, איזון המאפשר את תפקודו, מופר בצורה בלתי-הפיכה. לדוגמה: אם בשל חסימת [[כלי דם]] אין אספקת [[חמצן]] ל[[לב]], דבר הגורם למוות של תאי לב רבים בלי אפשרות להחליפם, עלול תפקוד הלב כולו להיכשל. בעקבות זאת כושלות מערכות חיוניות אחרות התלויות בלב עד למותו של הגוף כולו.
#:* {{צט/תנ"ך|מִי גֶבֶר יִחְיֶה וְלֹא יִרְאֶה '''מָּוֶת''' יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ מִיַּד שְׁאוֹל סֶלָה|תהלים|פט|מט}}
 
#:* {{צט/תנ"ך|טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב וְיוֹם הַמָּוֶת מִיּוֹם הִוָּלְדוּ|קהלת|ז|א}}
== תהליך המוות ==
{{להשלים|נושא=מדעי הטבע|נושא2=בריאות}}
 
==המוות באדם==
===הגדרת המוות ברפואה===
[[תמונה:Rembrandt Harmensz. van Rijn 007.jpg|ממוזער|250px|שמאל|[[שיעור האנטומיה של ד"ר טולפ]], ציור של [[רמברנדט]] שמתאר [[נתיחה שלאחר המוות]]]]
הגדרת מותו של אדם השתנתה במהלך הזמן, והיא נתונה היום במחלוקת. בעבר היה מקובל להגדיר מוות כהפסקת פעולת הלב או היעדר [[דופק]], תופעה המכונה "[[מוות לבבי]]", אולם עם התפתחות ה[[רפואה]] הצליחו פעמים רבות להחיות בני-אדם שלבם חדל לפעול‏‏{{הערה|1=ב[[ספר מלכים]] (מלכים ב', פרק ד', ל"ב-ל"ה) מתואר מקרה שבו מצליח [[אלישע]] להחיות נער שנראה מת, בדרך המזכירה טיפול החייאה, אולם שם ההתייחסות לעניין היא כאל אירוע יוצא-דופן ובלתי-שגרתי.‏}}. מצב כזה, שבו האדם נראה מת, אך יש לו סיכוי להתאושש, מכונה כיום [[מוות קליני]]. התאוששותו של האדם הנתון במצב כזה מותנית בטיפול מהיר ואינטנסיבי (הטיפול הראשוני במצב כזה מכונה [[החייאה]], והטיפול הרפואי האינטנסיבי שבא בעקבותיו מכונה [[טיפול נמרץ]]).
 
סימן מקובל אחר למות אדם הוא הפסקת ה[[נשימה]] (הגדרה זו מקובלת גם ב[[הלכה]] היהודית). בעבר נהגו להצמיד [[נוצה]] או חפץ קל אחר לפיו או לאפו של הגוסס כדי לבדוק אם הוא עדיין נושם. כמו כן עקבו אחרי תנועות [[בית החזה]], שמעידות על נשימה (קביעת מוות כזו תלויה מאוד במיומנותו של הצופה ובשיקול דעתו). כיום מקובל להשתמש ב[[מכונת הנשמה|מכונות הנשמה]] במקרי חירום, כך שגם המבחן הזה כבר אינו רלוונטי - במצב כזה תנועת האוויר ותנועת בית החזה מושפעות מפעולת המכונה, ואינן מעידות בהכרח על חיוניותו של האדם.
 
קיימות היום ברפואה שתי הגדרות מקובלות למוות. הראשונה, היא הפסקה בלתי-הפיכה של פעולת הלב והריאות. ההגדרה השנייה מכונה "[[מוות מוחי]]". זהו מצב שבו אין כל עדות לפעילות של המוח, והוא נחשב מצב קריטי ובלתי הפיך. כדי לקבוע "מוות מוחי" משתמשים ברישום של [[גלי מוח]], או בבדיקה של מידת הנזק שנגרם ל[[גזע המוח]], שהוא החלק במוח שאחראי לפעולות בסיסיות כגון נשימה. בדיקות קיימות לצורך זה: בדיקת גירויים קוליים ([[בדיקת ABR|ABR]]) שמבוססת על גירוי קולי ובדיקת התגובה של [[עצב השמיעה]] וגזע המוח ל[[גירוי]] באמצעות [[אלקטרודה|אלקטרודות]]. בדיקת תחושות עצביות (SEP) שבה מגרים את ה[[עצב תחושתי|עצבים התחושתיים]] בכף היד ורושמים את התגובה המוחית לכך.
 
איבריו של אדם שמת מוות מוחי עשויים להיות בריאים וחיוניים זמן-מה אחרי מותו, בייחוד אם הוא מחובר למכונת הנשמה. במצב כזה מבקשים לעתים קרובות ממשפחתו של הנפטר לתרום את איבריו ל[[השתלת איברים|השתלה]]. אם ניתנת הסכמה כזו, קוצרים את האיברים שלא ניזוקו, ושעדיין מראים סימני חיים, מגופת הנפטר, ומשתילים אותם בגופם של אנשים בעלי איברים פגועים, כדי להציל את חייהם.
 
רוב היצורים החיים, ובייחוד היצורים הרב-תאיים, מתים גם אם לא נפגעו ולא חלו במהלך חייהם. בני-אדם כמו כל ה[[יונקים]], [[הזדקנות|מזדקנים]] בהדרגה ומתים. במהלך [[המאה ה-20]] עלתה [[תוחלת חיים|תוחלת החיים]] של בני-אדם במידה רבה. עם זאת כיום, רק בני-אדם מעטים מצליחים להתקרב לגיל 100 שנה, ומעטים עוד יותר מצליחים לעבור אותו. אחדים בלבד הצליחו לעבור את גיל 120 שנה‏‏ ואין הוכחות חד משמעיות לאדם שעבר את גיל 125{{כ}}{{הערה|1=‏ב[[מצרים העתיקה]] היה מקובל לאחל לאדם שיגיע לגיל 110 שנה, ואילו ב[[יהדות|תרבות היהודית]] מקובל לאחל לאדם שיגיע לגיל 120 שנה.‏}}. ההכרח שבמוות וחוסר האפשרות להימנע ממנו, עוררו תהיות ושאלות כמעט בכל ה[[תרבות|תרבויות]] האנושיות.
 
=== הסיבות למוות===
 
מוות יכול להיגרם במספר נסיבות:
* מוות טבעי: על אף שכל מוות הוא "טבעי" נעשה שימוש בביטוי ככינוי למוות שמקורו בגורמים שאינם תוצאה של פעילות אנושית ישירה. כך למשל [[זקנה]] ו[[מחלה|מחלות]] יחשבו "מוות טבעי" והמתה,התאבדות או תאונה אינן "מוות טבעי" . בסטטיסטיקות רשמיות נהוג לכנות זאת "מוות מסיבות חיצוניות".
* [[התאבדות]]: מוות הנובע מפעולה מכוונת של האדם להמתת עצמו.
* מוות ב[[תאונה]]: מוות הנובע מתאונה, כזו שהקורבן אחראי לה, או כזו שנגרמה על ידי אחר.
* [[הוצאה להורג]]: המתתו של אדם בעקבות החלטה של [[ממשל|רשות שלטונית]] על [[עונש מוות]].
* [[רצח]]: המתתו של אדם בכוונת [[זדון]] לגרום למותו.
* [[הריגה]] או "גרימת מוות ברשלנות": המתתו או גרימה למותו של אדם ללא כוונת זדון לגרום למותו.
* נפילה ב[[קרב]]
* ניתוק מהמכשירים: הפסקת חייו של חולה סופני אשר מוחזק בחיים רק באמצעות מכשור רפואי על ידי ניתוקו ממנו.
* הרדמה: זריקת שניתנת לבעלי חיים, בדרך כלל בגיל מתקדם, אשר סובלים ממצב קשה ומכילה כמות גדולה וקטלנית של סם הרדמה במטרה למנוע מהם להמשיך לסבול.
 
מוות עשוי להיות תוצאה של [[מחלה]], חבלה, [[רעל|הרעלה]] וכיוצא באלה. אלו עלולות לגרום נזק בלתי הפיך לרקמות ולאיברים, ובכך לערער את האיזון הפנימי שמאפשר חיוניות. אולם כל בעלי החיים, ובפרט בעלי החיים הרב-תאיים מתים בסופו של דבר, גם אם לא סבלו מאירועים מסוכנים במיוחד. יתרה מזאת, לכל מין של בעל חיים יש [[תוחלת חיים]] האופיינית לו. בני אדם, למשל, לא עוברים בדרך כלל את גיל 100 שנים, גם כשהם בריאים וחיים בסביבה בטוחה. אצל בני אדם כמו גם אצל רוב היונקים, אפשר להבחין בתהליך איטי והדרגתי של הידרדרות במידת החיוניות של הגוף, המסתיים לבסוף במוות. הסיבות למוות נחקרות כיום, אם כי הממצאים עדיין אינם חד-משמעיים. יש כמה תאוריות לסיבות המוות. תאוריה אחת גורסת שמוות נגרם מסיבות גנטיות, כלומר הגנום האנושי מכיל מעין מנגנון השמדה עצמית אחרי מספר קצוב של שנים. תאוריה אחרת גורסת שישנו מספר מוגבל להתחלקות התאים עד שהם מגיעים לסוף חייהם (ראו [[טלומר]]). אולם ישנה הסכמה כללית בעולם הרפואה שהוכחה במחקרים רבים שתזונה נבונה ושמירה על כושר גופני מאריכים את תוחלת החיים.
 
במדינות [[העולם השלישי]], בעקבות תנאים סניטריים ירודים וחוסר בטכנולוגיה [[רפואה|רפואית]], מוות מ[[מחלות זיהומיות]] נפוץ הרבה יותר מבמדינות המערב. מנגד, חלק מגורמי המוות בעולם המערבי כמעט ואינם קיימים או קיימים במידה מועטה הרבה יותר במדינות עניות, בעיקר מחלות הנובעות מ[[מזון]] לא בריא ועתיר שומן ו[[כולסטרול]], שנפוץ פחות בעולם השלישי (לדוגמה [[התקף לב|התקפי לב]] ו[[מחלות לב]]) או בעיות ומחלות הנובעות מ[[זיהום אוויר]] כתוצאה מ[[תיעוש]] (לדוגמה [[אסטמה]], [[מחלות ריאה]] וכדומה). בטבלה הבאה מובאת השוואה בין גורמי המוות הנפוצים ביותר בעולם המערבי לבין [[גורמי תמותה|גורמי המוות]] הנפוצים ביותר בעולם השלישי, לפי סדר שכיחותם (מספר המתים מתייחס לשנת 2001):{{הערה|1=על פי דו"ח של [[ארגון הבריאות העולמי]] משנת-2001. [http://ucatlas.ucsc.edu/cause.php ]}}
 
{|class="wikitable"
! סיבות המוות ב[[העולם השלישי|מדינות העולם השלישי]] ||מספר מתים ||סיבות המוות ב[[מדינות המערב]] ||מספר מתים
|-
|[[איידס]] ||2,678,000 ||[[מחלות לב איסכמיות]] ||3,512,000
|-
|[[דלקות בדרכי הנשימה התחתונות]] ||2,643,000 ||[[מחלות בכלי הדם המוחיים]] ||3,346,000
|-
|[[מחלות לב איסכמיות]] ||2,484,000 ||[[מחלת ריאות חסימתית כרונית|מחלות ריאה חסימתיות כרוניות]] ||1,829,000
|-
|[[שלשול|מחלות שלשוליות]] ||1,793,000 ||[[דלקות בדרכי הנשימה התחתונות]] ||1,180,000
|-
|[[מחלות בכלי הדם המוחיים]] ||1,381,000 ||[[סרטן ריאות|סרטן ריאות/קנה הנשימה/סימפונה]] ||938,000
|-
|[[מחלות ילדות]] ||1,217,000 ||[[תאונות דרכים]] ||669,000
|-
|[[מלריה]] ||1,103,000 ||[[סרטן הקיבה]] ||657,000
|-
|[[שחפת]] ||1,021,000 ||[[מחלות לב הקשורות ללחץ דם גבוה]] ||635,000
|-
|[[מחלת ריאות חסימתית כרונית|מחלות ריאה חסימתיות כרוניות]] ||748,000 ||[[שחפת]] ||571,000
|-
|[[חצבת]] ||674,000 ||[[התאבדות]] ||499,000
|}
 
====הסיבות למוות בישראל====
לפי נתוני [[הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה]] לשנת [[2010]] היו הסיבות למוות ב[[ישראל]] לפי הסדר הבא:
 
# סרטן
# מחלות לב
# סוכרת
# שבץ מוחי
# מחלות כלי נשימה
# תאונות ורצח
# מחלות כליה
 
מבחינת גיל הנפטרים, 1.6% ממקרי המוות בישראל היו של תינוקות עד גיל שנה, 7% של בני אדם שמתחת לגיל 45, 79% של בני אדם שמעל גיל 65, 64% של בני אדם שמעל גיל 75, ו-34% של בני אדם שמעל גיל 85.
 
סיבת המוות הנפוצה ביותר אצל ילודים, תינוקות ופעוטות עד גיל 4 היא תוצאת סיבוכים בהריון ובלידה (כ-39.7% מכל מקרי המוות בגילים אלה). בגיל 45 עד 84 מהווה [[סרטן (מחלה)|סרטן]] את סיבת המוות הנפוצה ביותר. מעל גיל 85 סיבת המוות הנפוצה ביותר היא מחלת לב לסוגיה השונים.
 
מחלות כסיבת המוות אצל נשים וגברים מופיעות במידה כמעט שווה. 49.8% מבני האדם שנפטרו כתוצאה ממחלות היו גברים ו-50.2% היו נשים{{הערה|{{ישראל היום|זאב קליין|הרוצח מספר 1 בישראל: סרטן|21087|6 בספטמבר 2012|}}}}.
 
===הטיפול בגופת המת===
{{תמונה מוסתרת|כותרת='''גופת חייל'''|תמונה=Dead soldier (American Civil War - Siege of Petersburg, April 1 1865).jpg|רוחב=250|הסבר=גופת חייל [[צבא הקונפדרציה]] שמת ב-[[1865]], ב[[מלחמת האזרחים האמריקנית]]}}
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[הלוויה]], [[קבורה]], [[בית קברות]], [[טהרת המת]], [[שריפת גופות]], [[רקבון גופה]]}}
הטיפול בגופתו של אדם שמת משתנה בחברות אנושיות שונות. הטיפול הנפוץ הוא קבורה באדמה או שרפה. בדתות ה[[מונותאיזם|מונותיאיסטיות]] (יהדות, נצרות, אסלאם ועוד) מקובלת יותר קבורה, בעוד שבדתות המזרח (למשל: [[הינדואיזם]]) מקובלת שרפת הגופה. בכל מקרה, הטיפול בגופה מלווה בטקס שנקרא הלוויה, ואשר נועד לחלוק כבוד אחרון למת, לפרסם ברבים את דבר מותו של האדם, לאפשר לקרוביו להיפרד ממנו, ולעודד אנשים בקהילתו של האיש להשתתף באבל על מותו, ולנחם את קרוביו. בדתות רבות, שבהן מקובלת השקפה דואליסטית, מאמינים כי הטקס הכרחי לשם הפרדת נפשו של האדם מגופו בצורה מושלמת, וכדי להבטיח כי הנפש לא תתייסר.
 
ביהדות מקובל לרחוץ את גופת הנפטר בתהליך המכונה 'טהרה', לעטוף אותה בתכריכים, ולקבור אותה באדמה בטקס שכולל תפילות מיוחדות וביטויי אבל של קרובי הנפטר כגון קריעת הבגדים וחליצת הנעליים. מנהגים דומים נהוגים גם באסלאם. בקהילות נוצריות מקובל להניח את גופת המנוח בארון ולפעמים מציבים את הארון בכנסייה ומאפשרים לבני הקהילה לעבור על פניו ולהיפרד מהמנוח.
 
על מצבות שנבנות על גבי קברים של יהודים מקובל לרשום את שם האדם שמת, מספר פרטים על-אודותיו, את תאריך מותו (כדי להציג בפומבי את יום-השנה לזכרו), וכן את ראשי התיבות: תנצב"ה, שמשמעם: "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים". כמו כן נהוג לרשום את ראשי התיבות פ"נ, שמשמעם: "פה נטמן", בראש המצבה שעל ה[[קבר]]. על קברים של נוצרים נוהגים להציב צלב, או לשרטט צלב על-גבי המצבה, זכר לאופן שבו [[ישו]] מת. בקהילות דתיות מסוימות מתירים להסיר את המצבה אחרי תקופה של כמה עשרות שנים כדי להשתמש בשטח לקבורת מתים אחרים, או כדי לעשות שימוש אחר בשטח. מנהג זה היה מקובל אצל יהודים עד תקופת ה[[משנה]], שאף מתייחסת למנהג, אך כיום אינו מקובל.
ב[[אנגלית]] מקובל לציין על-גבי [[מצבה|מצבות]] את הביטוי Rest In Peace (בראשי-תיבות: RIP) שפירושו: "נוח בשלום" (ביטוי זה בדרך כלל מתורגם כ"נח על משכבו בשלום"). ב[[ערבית]] מקובל לציין אחרי שמו של אדם שמת את הביטוי: الله يرحمه (או: رحمه الله) "אללה ירחמו" שמשמעו: "האל ירחם עליו". ביטויים דומים אחרים בערבית הם: المغفور له שפירושו: "האדם שנסלחו חטאיו" (הד לאמונה שהאדם נשפט על מעשיו אחרי מותו), طيّب الله ثراءه - האל ייטיב את אדמתו (האדמה שבה נקבר).
 
===המוות בתרבות ובאמונה===
[[תמונה:Pisa, Camposanto trionfo della morte 18 a devil stealing a soul.JPG|ממוזער|250px|שמאל|השטן חוטף נשמה, פרט מתוך ציור הקיר "צעדת המוות" מאת [[בואונמיקו בופלמקו]]]]
[[מיתוס]]ים רבים מנסים להסביר את התכלית שבמוות. ב[[תנ"ך]], ב[[בראשית|ספר בראשית]], מתואר החטא של האכילה מ[[עץ הדעת]] כמעשה שהביא את המוות על האנושות וכתוצאה ממנו גורשו [[אדם וחוה]] מ[[גן עדן]], תהליך שהביא את בני אדם להיוולד בעצב, לחיות בקושי ולמות. ועם זאת ישנה גישה בתנ"ך, שישנם אנשים שחסינים למוות כמו [[חנוך]] ו[[אליהו הנביא]], שעל פי המסופר עלו לשמים בעודם בחייהם.
 
====ביהדות====
ב[[יהדות]] המוות נחשב לתוצאה של ה[[חטא]], כאשר על יחידי סגולה שלא חטאו נכתב ב[[תלמוד]]{{הערה|{{בבלי|בבא בתרא|יז|א}}.}} שהם "מתו בעטיו של נחש" - בשל [[חטא אדם הראשון]] שבעקבותיו נגזרה מיתה על כלל המין האנושי. כשה[[אלוהים (יהדות)|אל]] גירש את [[אדם וחוה]] מגן עדן ופירט להם את עונשם, הוא אמר לאדם: "כי עפר אתה - ואל עפר תשוב", ואין מכך מנוס. תפיסות דומות מקובלות גם בדתות המונותאיסטיות האחרות, ה[[אסלאם]], ה[[נצרות]] וזרמים הקשורים בהן. עוד מובא בתלמוד שלאחר מותו של האדם מתכפר לו החטא הקדום, וכי אדם יזכה לקום לתחייה ביום [[תחיית המתים]] אם עשה מעשים טובים בימי חייו. [[חזון העצמות היבשות]] ב[[ספר יחזקאל]] מתאר קימה של בני אדם לתחייה, ומשמש לפעמים בסיס לאמונה בתחיית המתים, לצד פירושו ה[[מטאפורה|מטאפורי]], כביטוי לשחרור [[עם ישראל]] מ[[גלות בבל]].
 
ההשקפה שעל-פיה יש לקבל את המוות בהשלמה, כגזרה מאת האל שאין להרהר אחריה, באה לשיאה בתנ"ך בספר [[איוב]]. איוב מקבל את מותם הבלתי-צפוי של קרוביו בלי תרעומת. איוב אינו חוקר אם המוות נגזר על קרוביו בשל חטאיהם או חטאיו שלו עצמו, ושאלת ה[[חיים לאחר המוות]] או תחיית המתים כלל אינה עולה. חלק מביטויי האבל המוכרים היום ביהדות מתוארים בספר [[איוב]], ובו גם מופיעה האמרה שנוהגים לומר בעת הבשורה על מותו של אדם קרוב: "ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך". על-פי ההלכה מחויבים קרוביו של המנוח לברך את האל אף בשעתם הקשה ולומר: "[[ברוך דיין אמת]]". ב[[מגילת קהלת]] מופיע רמז לאמונה בחיים שלאחר המוות: {{ציטוט|תוכן=הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶל-מָקוֹם אֶחָד הַכֹּל הָיָה מִן-הֶעָפָר וְהַכֹּל שָׁב אֶל-הֶעָפָר. מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה לָאָרֶץ.|מקור=קהלת, פרק ג, פסוקים כ-כ"א|מרכאות=כן}}
 
היהדות רואה [[רצח]] כעברה חמורה במיוחד, וכך גם [[התאבדות]]. עם זאת, [[בית דין (הלכה)|בתי הדין]] המוסמכים לכך מצווים להמית עבריינים באחת מ[[ארבע מיתות בית דין]], בתלות בעברה שעברו. ה[[הלכה]] מתנה הליך זה בתנאים פרוצדורליים מחמירים ובהרכב של 23 דיינים [[סמיכה לרבנות|סמוכים]], שלפי עדותם של חכמים הפכו את החיוב ב[[דיני נפשות]] כעניין נדיר. שלילת האוטונומיה המשפטית של היהודים לדון דיני נפשות ב{{ה|תקופה הרומית בארץ ישראל}}, ובהמשך ביטול הסמיכה, הפסיקו את יישום עונש המוות בהלכה.
 
====במיתוסים של [[המזרח הקדום]]====
בכתבי [[אוגרית]] מופיעים [[מיתוס]]ים על אודות [[מות|מוֹת]]. ב[[פנתאון]] האלים האוגריתי והכנעני, מות הוא בנו של [[אל]], ראש האלים, ואחיו של [[בעל (אל)|בעל]] (אל הגשם והפריון), [[ים]] (אל הים) ו[[ענת]] (אלת המלחמה). ב[[מיתולוגיה]] האוגריתית, מות ובעל נמצאים בעימות תמידי, וזהו ההסבר המיתולוגי לחילופי העונות - עונת גשמים פורה, שבה השליטה נתונה לבעל, לעומת עונה צחיחה, שבה בעל נאלץ לרדת לעולם המתים, ממלכתו של מות, עד שענת אחותו מגיעה כדי להילחם במות ולשחרר את בעל.
 
במיתוסים ה[[שומר]]יים-[[בבל]]יים מתואר מותו של אדם כירידה ל[[שאול (מיתולוגיה)|שאול]]. השאול הוא עולם אחר הנשלט בידי אלים אחרים וכפוף לחוקים מיוחדים. הירידה לשאול מתוארת כעונש או כחוויה לא-נעימה. גם בשאול יש דרגות שונות של סבל, וקיימת אמונה כי קרוביו של המת, בפרט בניו, יכולים להקל על סבלו בשאול באמצעות טיפול בקברו וקיום טקסים לזכרו. לפי המיתוסים השומריים-בבליים יכולים האלים להעניק לאדם [[חיי נצח]] באמצעות הפיכתו לאל. בפרט חוזר בגרסאות שונות מיתוס על-אודות אדם שהצליח לעבור בשלום מבול שהביאו האלים על הארץ, בזכות אזהרה שמסר לו אחד האלים. לאחר ששרד, הופך אותו אדם לאל וזוכה לחיי נצח. מיתוס זה משולב גם ב[[אפוס]] [[עלילות גילגמש]], שם מכונה האדם שזכה לחיי נצח אוּתְנפּישתים. יש הטוענים כי הסיפור הזה שימש השראה לסיפור [[נח]] ו[[המבול]] בספר בראשית, אולם בתנ"ך מודגש כי נֹח אמנם זכה להאריך ימים, אבל מת לבסוף. מהתנ"ך עולה כי המוות הוא ההבדל העיקרי בין האדם לאֵל - בעוד שה[[אל]] נצחי, האדם חייב למות.
 
האפוס השומרי-בבלי עלילות גילגמש עוסק ברובו בשאלת ההתמודדות עם המוות. הוא מספר את סיפורו של המלך [[גילגמש]] שיצא לחפש את חיי-הנצח, לאחר שראה את מותו של ידידו הטוב אנכּידוּ והחל לחשוש לגורלו שלו. הוא פוגש את אוּתְנפּישתים, האדם היחיד שזכה לחיי נצח, לאחר ששרד במבול שהביאו האלים על הארץ. אותנפישתים מבהיר לגילגמש כי המקרה שלו היה חד-פעמי, וכי האלים לא יתנו לאדם נוסף לזכות בחיי נצח. כדי שלא ישוב בידיים ריקות, נותן אותנפישתים לגילגמש צמח שאמור להשיב לו את עלומיו עד יום מותו, אולם כאשר מניח גילגמש את הצמח מידיו, מגיע [[נחש]] ואוכל את הצמח. לפיכך, נאלץ גילגמש להשלים עם הזקנה ועם המוות.
 
====הפרדה בין גוף לנפש====
גישה אחרת מפרידה בין חיי הגוף לחיי הנפש. גישה זו מכונה [[דואליזם]], והיא גורסת כי הגוף אמנם מת ומתכלה, אך הנפש, שגרה בתוך הגוף כמו שאדם גר בביתו, מוסיפה להתקיים גם אחרי מות הגוף. גישה זו קרובה לאמונה ב[[חיים לאחר המוות]]. רעיונות ברוח זו אפשר למצוא אצל הפילוסוף היווני [[אפלטון]], וכמו כן בספרות [[חז"ל]] וב[[תאולוגיה]] [[נצרות|הנוצרית]]. בנצרות וביהדות קיימת אמונה כי נפשו של האדם, ששורדת אחרי מות גופו, מגיעה אל גן עדן שממנו גורש אדם הראשון. יש המאמינים כי נשמתו של אדם צדיק מגיעה לגן עדן בעוד נשמתו של אדם חוטא מגיעה ל[[גיהנום]] שם היא נענשת.
 
====גלגול נשמות====
{{ערך מורחב| גלגול נשמות}}
 
במספר דתות, כגון [[הינדואיזם]] ו[[בודהיזם]] ב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]] וגם בדת ה[[דרוזים|דרוזית]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] מאמינים כי נשמתו של האדם עוזבת את גופו עם מותו ומתגלגלת אל גוף חי אחר, של אדם ולפעמים גם של בעל חיים. אמונה זו המכונה גלגול נשמות ניתן למצוא גם בקרב חלק מספרות הקבלה היהודית, אם כי לא כל המקובלים מסכימים על עמדה זו.
 
===האנשה של המוות===
{{הפניה לערך מורחב|האנשה של המוות}}
[[תמונה:Mort.jpg|ממוזער|250px|תופעת המוות הייתה קשה לעיכול עבור ה[[אנושות]]. אחת הדרכים להתמודד איתה, מלבד ה[[דת]] והאמונה ב[[העולם הבא|עולם הבא]], היא [[האנשה של המוות]]. ההאנשה הפופולרית בתרבות המערבית היא תיאור המוות כ[[שלד]] עם [[חרמש]] הלוקח את הנשמה של אדם שמת.]]
 
בתרבויות וביצירות [[ספרות]]יות לא מעטות, המוות מתואר או מיוצג על ידי דמות אנושית או דמוית-אדם המבצעת את עבודת ההפרדה בין ה[[נשמה]] ל[[גוף]]. צורת הייצוג משתנה מתרבות לתרבות.
 
ב[[מיתולוגיה יהודית|מיתולוגיה היהודית]] הייצוג האנושי של המוות מופקד בידי [[מלאך]], ונהוג לייחס את תפקיד [[מלאך המוות]] ל[[עזריאל (מלאך)|עזריאל]] או ל[[סמאל]].
 
ב[[ימי הביניים]] התפתח הייצוג של המוות כ[[שלד]] האוחז ב[[חרמש]]. ייצוג זה התפתח מציורי "[[ריקוד המוות]]" של שלדים רוקדים, שנהיו נפוצים בעקבות מגפת [[המוות השחור]] (ה[[דבר (מחלה)|דבר]]) שהרגה שליש מאוכלוסיית [[אירופה]] בתחילת [[המאה ה-14]]. מאוחר יותר נוספו לייצוג זה גם ברדס הנזירים השחור והשימוש בחרמש על מנת להפריד בין הנשמה לגוף. האנשה זו של המוות ידועה גם בשם The Grim Reaper.
 
ייצוג זה הוא שהתקבע ב[[אמנות]] וב[[תרבות]] הפופולרית ואף צוטט לא מעט ב[[קולנוע|סרטי קולנוע]]. הסרט "[[החותם השביעי]]" של [[אינגמר ברגמן]], המתאר את מסעו של [[אביר]] שחזר מ[[מסעי הצלב]] לאירופה של [[המוות השחור]] (מגפת ה[[דבר (מחלה)|דבר]]), חיזק את ההאנשה הזו של המוות ואף המציא את התמונה הקלאסית של אביר המשחק [[שחמט]] נגד המוות על חייו. דמות זו של המוות שימשה אחר כך מודל לחיקוי ו[[פארודיה]] בסרטי קולנוע הוליוודים.
 
===המוות בשפה העברית===
{{ערך מורחב|המוות בשפה העברית}}
 
ה[[מילה (בלשנות)|מילה]] הבסיסית לתיאור מותו של אדם היא "מת", אך נוצרו לה תחליפים רבים, מעודנים יותר, שבהם המוות רק נרמז, ובהם '''נפטר''', '''הלך לבית עולמו''', '''הלך לעולמו''', '''נאסף אל אבותיו''', '''שכב עם אבותיו''', '''נאסף אל עמיו''', '''נפח את נשמתו''', '''הוציא את נשמתו''', '''הלך בדרך כל חי''', '''הלך בדרך כל בשר''', '''הלך בדרך כל הארץ''', '''הוציא את ימיו''', '''שבק חיים לכל חי''', '''יצא לחופשי''', '''החזיר נשמתו לבורא''', '''נקרא לישיבה של מעלה'''.
 
===גיזרון===
לאחר שמו של אדם שנפטר נהוג להוסיף את הביטוי "'''זיכרונו לברכה'''"{{הערה|1=מקור הביטוי ב[[מסכת קידושין]] [http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3701_031b.htm לא ע"ב].}} או "'''זכרו לברכה'''", וב[[ראשי תיבות]] '''ז"ל'''. לשמות רבנים או מכובדים אחרים שמתו נהוג להוסיף 'זכר צדיק לברכה' - זצ"ל, וביתר הידור - "'''זכר צדיק וקדוש לברכה'''" (זצוק"ל), "'''זכר צדיק וקדוש לברכה לחיי העולם הבא'''" (זצוקללה"ה) או "'''זכותו יגן עלינו אמן'''" (זיע"א){{הערה|1=בספרות הרבנית של ימי הביניים שמות-עצם בעלי סיומת -וּת נתפסו כבעלי מין דקדוקי זכר, ולכן התקבע הביטוי "זכותו יגן" ולא "זכותו תגן".}}.
*מופיע פעמים רבות במקרא, נגזר מן השורש מ־ו־ת. מקבילה גם באחיותיה של העברית: ארמית-מוֹתָא, ערבית-{{יוניקוד|مَوْت|מוגדל}}.
 
===מילים נרדפות===
ביטויים אחרים שמקובל להוסיף לשמם של אנשים שמתו: "'''עליו השלום'''" (ע"ה), "'''מנוחתו עדן'''" (או: "נוּחוֹ עדן"), "'''ינוח בשלום על משכבו'''". אם המנוח המדובר נרצח, נהוג לאמר "'''השם ייקום דמו'''" (הי"ד).
* [[חדלון|חידלון]]
 
===ניגודים===
לשמותיהם של אנשים [[שנאה|שנואים]] שמתו נהוג להוסיף את הביטוי "'''ימח שמו'''" (ימ"ש) או "'''ימח שמו וזכרו'''". יש המעדיפים "שם רשעים ירקב" (שר"י), הנדיר יותר.
* [[אלמות|אלמוות]]
* [[חיים]]
 
===צירופים===
כאשר מאזכרים ברצף שמות של מספר אנשים, שאחדים מהם מתו ואחדים עודם בחיים, נוהגים להציב לאחר שמות החיים את ראשי התיבות "יבדל"א" או "תבדל"א", לציון "ייבדל/תיבדל לחיים ארוכים, אמן". או "להבחל"ח" = להבדיל בין חיים לחיים, כלומר בין החיים לחיי עולם הבא לבין החיים בפועל.
* [[בן מות|בן מוות]]
* [[חיים לאחר המות|חיים לאחר המוות]]
* [[ים המות|ים המוות]]
* [[מות בעריסה|מוות בעריסה]]
* [[מות לבבי|מוות לבבי]]
* [[מות מחי|מוות מוחי]]
* [[מות קליני|מוות קליני]]
* [[מות קדושים]]
* [[מלאך המות|מלאך המוות]]
* [[סר מר המות|סר מר המוות]]
* [[ענש מות|עונש מוות]]
* [[פחד מות|פחד מוות]]
 
==ראו גם=תרגום===
* אנגלית: {{ת|אנגלית|death}}
* [[אחרי מות, קדושים אמור]]
* ערבית: {{ת|ערבית|موت|وفاة}}
* [[תעשיית המוות]]
* צרפתית: {{ת|צרפתית|mort}}
* רוסית: {{ת|רוסית|смерть}}
 
===ראו גם===
==לקריאה נוספת==
* [[אמן]]
* גיריראג' סוואמי, '''המבחן האחרון - למות בתודעה רוחנית''', הוצאת לפיד הידע, 2015
* [[גליוטינה]]
* [[גרדום]]
* [[הומיאוסטזיס]]
* [[הוצאה להורג]]
* [[המתת חסד]]
* [[החיאה|החייאה]]
* [[הלויה|הלוויה]]
* [[קדיש]]
* [[קסנוטרנספלנטציה]]
* [[טפול נמרץ]]
* [[צמח]]
* [[קבורה]]
* [[תרומת איברים]]
 
===קישורים חיצוניים===
{{מיזמים|ויקיפדיה=מוות}}
{{מיזמים|ויקיציטוט=מוות|ויקימילון=מות|ויקישיתוף=Category:Death|שם ויקישיתוף=מוות|ויקימילון 2=פטירה}}
* {{כל-זכות|סוף החיים}}
* פרק בנושא [http://www.icast.co.il/PlayerWin.aspx?file=http://pod.icast.co.il/52566799-f238-4635-b4ec-5b7012e6da63.icast.mp3&IndexID=59771&name=iCast טכנולוגיה ומוות ] ב[[פודקאסט]] "עושים היסטוריה" של [[רן לוי (סופר)|רן לוי ]]
* {{דעת|[[בנימין מינץ]]|daat/history/hasidut/sefer1-2.htm|ספר ההסתלקות}}
 
{{שורש|מות}}
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}
 
[[en:מות]]
[[קטגוריה:מוות|*]]
[[fr:מות]]
[[קטגוריה:ביולוגיה]]
[[hu:מות]]
[[קטגוריה:רפואה]]
[[pl:מות]]
[[קטגוריה:רוחניות ואמונה]]
[[tr:מות]]
[[קטגוריה:מעגל החיים]]

מקור: https://he.wiktionary.org/wiki/מות