מחלצה

מַחְלָצָה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מחלצה
הגייה^*	makhlatsa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ח־ל־ץ
דרך תצורה	משקל מַקְטָלָה
נטיות	ר׳ מַחֲלָצוֹת; מַחְלְצַת־, מַחְלְצוֹת־

לשון המקרא בגדים מהודרים ונאים.
- ”הַמַּחֲלָצוֹת, וְהַמַּעֲטָפוֹת, וְהַמִּטְפָּחוֹת, וְהָחֲרִיטִים“ (ישעיהו ג, פסוק כב)
- ”וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל-הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲו‍ֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת.“ (זכריה ג, פסוק ד)
- ”ובא איש עלז בחצי-מחול... על ראשו אדרת שער, ולבוש הוא מחלצות יום מועד, ועל מתניו אזור אדום; ובימינו בקבוק מלא, ובשמאלו כוס עוד ריקה...“ (הגיון בעשרה מאמרות, מאת י.ל. פרץ, בפרויקט בן יהודה)

מן ח-ל-ץ. אולי קרוב אל אכדית: ḫalṣu, "נקי", ואל ערבית: خَلَصَ, חַ'לַצַ, "טהור" (עפ"י מילון אב"ש השלם).
ḫalāṣu באכדית פירושו לנקות ע"י מַסְרֵקָה, המסלקת את הלכלוך והמזיקים מן הבד.^[1]

↑ ḫalāṣu in: The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago, 1992. p. 40.