מַחְלָצָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מחלצה
הגייה* makhlatsa
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ח־ל־ץ
דרך תצורה משקל מַקְטָלָה
נטיות ר׳ מַחֲלָצוֹת; מַחְלְצַת־, מַחְלְצוֹת־
  1. לשון המקרא בגדים מהודרים ונאים.
    • ”הַמַּחֲלָצוֹת, וְהַמַּעֲטָפוֹת, וְהַמִּטְפָּחוֹת, וְהָחֲרִיטִים“ (ישעיהו ג, פסוק כב)
    • ”וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל-הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲו‍ֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת.“ (זכריה ג, פסוק ד)
    • ”ובא איש עלז בחצי-מחול... על ראשו אדרת שער, ולבוש הוא מחלצות יום מועד, ועל מתניו אזור אדום; ובימינו בקבוק מלא, ובשמאלו כוס עוד ריקה...“ (הגיון בעשרה מאמרות, מאת י.ל. פרץ, בפרויקט בן יהודה)

גזרוןעריכה

  • מן ח-ל-ץ. אולי קרוב אל אכדית: ḫalṣu, "נקי", ואל ערבית: خَلَصَ, חַ'לַצַ, "טהור" (עפ"י מילון אב"ש השלם).
  • ḫalāṣu באכדית פירושו לנקות ע"י מַסְרֵקָה, המסלקת את הלכלוך והמזיקים מן הבד.[1]

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

סימוכיןעריכה

  1. ḫalāṣu in: The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago, 1992. p. 40.

ראו גםעריכה