מָחָאעריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא מחא
שורש וגזרה מ־ח־א
בניין פָּעַל (קַל)
  1. לשון המקרא היכה בכף ידו.
    • ”הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה וְכָל עֲצֵי הַשָּׂדֶה יִמְחֲאוּ כָף“ (ישעיהו נה, פסוק יב).
    • ”יַעַן מַחְאֲךָ יָד וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל וַתִּשְׂמַח בְּכָל שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל“ (יחזקאל כה, פסוק ו)

גיזרוןעריכה

  • יש הקושרים לפועל המקראי מחה א בביטוי ”וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת “ (במדבר לד, פסוק יא). ובצורת נוספת - מחי - "ומחי קבלו יתן בחומותייך", בתרגום הארמי - ” ודי הוא צבא הוא מחא (דניאל ה, פסוק יט) תרגום: ומי שרצה היה מכה. בקערת השבעה מנדעית מצוייה תיבת מוחיא בהוראת הכאה . בארמית יהודית מצוייה תיבת "תמחי" משורש מ-ח-א , צטוט: "כי מחית לינוקא לא תמחי אלא בערקתא דמסנאה", תרגום: כשאת/ה מכה ילד ללא תכה אלא בשרוך הנעל. (השוו מחאה שורש מ-ח-ה).

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: word‏‏‏‏

ראו גםעריכה


השורש מחא

השורש מ־ח־א הוא שורש מגזרת נל"א.

נטיות הפעליםעריכה

מ־ח־א עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל מָחָא מוֹחֵא יִמְחָא מְחָא לִמְחֹא
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל