מברשת

מִבְרֶשֶׁת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מברשת
הגייה^*	mivreshet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ב־ר־שׁ
דרך תצורה	משקל מִקְטֶלֶת
נטיות	ר׳ מִבְרָשׁוֹת; מִבְרֶשֶׁת־, ר׳ מִבְרְשׁוֹת־

מברשת המשמשת לצחצוח.

כלי המורכב מבסיס קשיח שאליו מוצמדות שערות עבות. משמשת לרוב לקרצוף ולצחצוח, אך יש לה גם שימושים אחרים.
- ”חוּץ מֵחֲלִיפוֹת וּבְגָדִים, מָכרוּ שָׁם, עַל פִּי הַזְמָנוֹת דּוֹאַר, גַּם מַסְרֵקוֹת, מִבְרָשׁוֹת, וְכָל מִינֵי סִדְקִית“ (עבודת כפים, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”הולכת אל הפרוזדור ומביאה מברשת ארוכה, מכניסה אותה אל תחת הספה. משפשפת היטב וגוררת משם ערדלים ישנים;“ (מעבר לגבולין, מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)
- ”ותקם ותקח מברשת של שׂער ותחל לנקות את הסיד מעל בגדי“ (לחיצת הנעל, מאת מיכה יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)
- ”היא קשרה לשתי השפחות בצדן שתי מטפחות לבנות גדולות, ותתן בידיהן מברשות, מטאטאים ונוצות, וגם לעצמה קשרה בצדה מטפחת לבנה, ושלושתן ביחד מנקות וממרחות, רוחצות ומגרדות, מגעילות ומבשרות לימי הפסח.“ (פסח שנשבת, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)

גזירה משפות אירופה: brush באנגלית, Bürste בגרמנית ועוד.
בשנת 1890 הופיעה מודעה בעיתון "הצבי" ובה נכתב: "אנכי החתום מטה מודיע כי אנכי עושה כל מיני מברשות (בירשטע, פורשה) לסוד הבתים ולנקות נעלים ובגדים וכן כל יתר המברשות... ועל כן כל החפץ במברשה (בירשטע, פורשה) טובה, הן סיד לאומנתו והן בעל הבית לתשמישו, יפנה אלי". זוהי העדות הכתובה המוקדמת ביותר של המילה, וממנה מסיקים כי בתחילה היא הייתה מִבְרָשָׁה (משקל מִקְטָלָה) ובהמשך שונתה לצורתה הנוכחית. המילה נגזרה ממילים זרות (brush האנגלית, Bürste הגרמנית וכדומה), וממנה נוצר השורש ב־ר־שׁ. בסוף המאה התשע־עשרה ובתחילת המאה העשרים היא רווחה מאוד בקרב דוברי העברית בארץ־ישראל עד שנטמעה לחלוטין בשפה. יש המייחסים את חידוש המילה לאליעזר בן־יהודה, עורך "הצבי".

מברשת