לקה

לָקָה

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	לקה
שורש וגזרה	ל־ק־י/ה
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון חז"ל קיבל מכה חדה ממקל, שוט וכדומה.

   • ”כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה; אִם לְהוֹצִיא דָם, כָּאן וְכָאן אָסוּר.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק י, משנה יד)
   • ”הַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָּהוֹר, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים; אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא, אֵינוֹ לוֹקֶה אֶת הָאַרְבָּעִים.“ (משנה, מסכת פסחים – פרק ט, משנה יא)
   • ”כָּל חַיָּבֵי כְרֵיתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ יְדֵי כְרֵיתָתָן, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה, פסוק ג) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל.“ (משנה, מסכת מכות – פרק ג, משנה טו)

2. בהשאלה: קיבל עונש.

   • ” וכן אתה מוצא באנשי מבול אדם התחיל בעבירה תחילה..אף הן לקו תחלה[...]אבשלום בשערו מרד.. לפיכך לקה בשערו“ (תוספתא, מסכת סוטה – פרק ד, הלכה יא)

3. אדם או חפץ שנעשתה בו פגיעה גופנית ונזק.

   • ”נִשְׁבְּרָה כַדּוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְהֻחְלַק אֶחָד בַּמַּיִם, אוֹ שֶׁלָּקָה בַחֲרָסֶיהָ, חַיָּב.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ג, משנה א)
   • ”הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כוֹר חִטִּים לַשָּׁנָה וְלָקְתָה, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ט, משנה ז)
   • אם לקית בממונך, זכור את איוב שלקה בממונו ובגופו, ואם לקית בגופך, זכור את דתן ואבירם שירדו חיים שאולה מסכת דרך ארץ פרק א הלכה ג

גיזרון

• לשון חז"ל מארמית. השורש ל.ק.ה. מקביל (וקרוב בחילוף ל-נ) לשורש נ.כ.ה. של המילה מכה שמקבילה במשמעויותיה לזו.

צירופים

• החושד בכשרים לוקה בגופו
• לוקה בחסר

נגזרות

• לקוי

מילים נרדפות

• הוכה
• ניזוק(2)
• נפגם(2)

ניגודים

• הושבח(2)

ראו גם

• הלקה
• מלקות