לחי
לְחִי (גם: לֶחִי)[1] עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | לחי |
| הגייה* | Lkhi, Lekhi |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה [2] |
| שורש | |
| דרך תצורה | משקל קְטִי |
| נטיות | נ"י: לְחִי־, ר': לְחָיַיִם, נ"ר: לְחָיֵי-, כ': לֶחְיוֹ, לֶחְיָהּ, לְחָיֵיכֶם |
- אֵזוֹר בַּפָּנִים הַמְכַסֶּה אֶת הַחֵלֶק שֶׁבֵּין הָעַיִן וְעַד סוֹף הַלֶּסֶת.
- ”וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה, וַיַּךְ אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי...“ (דברי הימים ב׳ יח, פסוק כג)
- ”לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים...“ (שיר השירים ה, פסוק יג)
- ”כְּאָז בַּיַלְדוּת הַנּוֹהֶרֶת / רַק לָךְ נֶאֱמֶנֶת תָּמִיד / אָבוֹא אֶת לֶחְיִי הַחִוֶּרֶת / אֶל שֹׁזֶף לֶחְיֵךְ לְהַצְמִיד“ (אֲנִי מֵעוֹדִי הֲפַכְפֶּכֶת, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)
- לשון המקרא הָעֶצֶם הַמְּצוּיָה בַּפֶּה וּבָהּ תְּקוּעוֹת הַשִּׁנַּיִם.
- לשון חז"ל יָדִית הַמַּחֲרֵשָׁה, הַחֵלֶק בּוֹ אוֹחֲזִים בַּמַּחֲרֵשָׁה.
- ”רַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר בַּלְּחָיַיִם, שֶׁאֵינָם עֲשׂוּיִין אֶלָּא לְרַבּוֹת אֶת הֶעָפָר.“ (משנה, מסכת ,כלים – פרק כא, משנה ב)
- לשון חז"ל צַד בָּעֹל הַמּוּנָח עַל הַבְּהֵמָה.
- ”עַקְרָב שֶׁל פְּרֻמְבְּיָא, טְמֵאָה; וּלְחָיַיִם, טְהוֹרִים.“ (משנה, מסכת כלים – פרק יא, משנה ה)
- [הלכה] קורת עץ מונחת בצד כניסה למבוי
- ”הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֶחִי אוֹ קוֹרָה.“ (משנה, מסכת עירובין – פרק א, משנה ב)
גיזרון עריכה
- 5 - מקובל ששמו בהשאלה כיון שמונח בצד, אך לדעת פרשנים מסוימים המילה נגזרה מלוח[3].
- בלשון געז, מַלְתָּחְתּ בהוראת לחי . בלשון דרום ערב (שחרי) "אֵלחֵייֵתּ" בהוראת לחי,זקן [4] ראו גם בערבית שורש ל-ח-י ل ح ي בהוראת כסוי או זקן .
פרשנים מפרשים עריכה
רש"י על שופטים (טו, טו) מפרש שלחי מלשון ליחה ולחות כי לחי החמור הטריה שמצא שמשון היתה לחה ומוציאה ליחה כדרך הפצעים שמפרישים מוגלה.
צירופים עריכה
תרגום עריכה
1
- אנגלית: cheek
- גרמנית: Wange, Backe
- יידיש: בּאַק
- ספרדית: mejilla
- ערבית: وجنة, الخد
- רוסית: щека
ראו גם עריכה
מרכיבי מערכת העיכול
קישורים חיצוניים עריכה
 ערך בוויקיפדיה: לחי (איבר) |
| ערך בוויקיפדיה: לחי (הלכה) |
- לחי באתר "מילון ספיר מקוון"
הערות שוליים עריכה
- ↑ לפי החלטה 2.1.7 בדקדוק של האקדמיה ללשון העברית: "לכמה שמות שתי צורות בנפרד: האחת תחילתה שווא והאחרת – סגול. ואלו הם: בְּכִי בֶּכִי, [...] יְרִי יֶרִי, לְחִי לֶחִי, מְרִי מֶרִי [...]". הצורה בשווא נע היא צורת המקור, והצורה הסגולה היא צורת הֶפסק, אך היא נטמעה היטב בלשון המדוברת.
- ↑ בתלמוד לעולם מינה של מילה זו זכר הוא.
- ↑ באר הגולה רבי משה רבקש הל' עירובין
- ↑ א. ז. אשכלי ,"מקורות לאוצר המלים העברי: חומר-אטימולוגיה מתוך הלשונות השמיות-הדרומיות", ג' (תרצ"ו), "מַלְתָּחְתּ" עמ'290