”וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ וְנָתַן ה' לְךָ שָׁם לֵב רַגָּז וְכִלְיוֹן עֵינַיִם וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ.“ (דברים כח, פסוק סה): הכוונה היא מטפורית לעיניים שמחפשות דבר-מה אך לא מוצאות ונחשלות בעקבות זאת, כלומר ציפייה וגעגועים, כפי שפסוק מאותו נאום מראה: ”בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם כָּל הַיּוֹם“ (דברים כח, פסוק לב) -- מפסוק זה ביטוי קרוב 'בעיניים כלות'. גם רש"י מבהיר: "וכליון עינים: מְצַפֶּה לִישׁוּעָה וְלֹא תָבֹא".[1] הפסוק נאמר בהקשר של הקללות שיגיעו על עם ישראל אם יחטאו. פסוק זה מנבא שלא תהיה להם מנוחה בגלות, והם יצפו לסיומה בצער רב.
