כדב שכול בשדה

כְּדֹּב שַׁכּוּל (בַּשָּׂדֶה)

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	כדוב שכול
הגייה*	kedov shakul
חלק דיבר
מין
שורש
דרך תצורה
נטיות

1. משתולל מצער ומכאב; מר נפש מצער וכאב.

   • ”הֵן שׁוֹמְרִי לֹא יָנוּם / וַאֲנִי לֹא אֶנְשֶׁנּוּ, / אַךְ בְּחֶטְאִי הֶעָצוּם / כְּדֹב שַׁכּוּל אֶפְגְּשֶׁנּוּ.“ (במצוקת הגלות, מאת ר' יהודה הלוי, בפרויקט בן יהודה)
   • ”אבל לשבטי הגויים הקטנים "אויבי ה'" היה "כדב שכול בשדה". פושט היה עליהם ועל עדריהם פעם בפעם, הורג בהם ובוזזם [...].“ (על ספרים ואישים במקרא, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

מקור

• ”וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם.“ (שמואל ב׳ יז, פסוק ח)

פרשנים מפרשים

• מצודות דוד על שמואל ב יז ח: "ומרי נפש המה" - וכל שכן שהמה עתה מרי נפש דואגים על קושי זמנם ויפעלו גבורות כדוב שכול מבניו בהיותו רודף בשדה לחפש אחריהם יטרוף במר נפשו כל הקרוב אליו.

ראו גם

• פגוש דב שכול באיש