יהיר

יָהִירעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	יהיר
הגייה^*	yahir
חלק דיבר	שם־תאר
מין	זכר
שורש	י־ה־ר
דרך תצורה	משקל קָטִיל
נטיות	ר׳ יְהִירִים; נ׳ יְהִירָה, נ"ר יְהִירוֹת

שמתגאה, נוהג בגסות כעליון על אחרים.
- ”וְאַף כִּי הַיַּיִן בּוֹגֵד, גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה, אֲשֶׁר הִרְחִיב כִּשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וְהוּא כַמָּוֶת וְלֹא יִשְׂבָּע, וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם וַיִּקְבֹּץ אֵלָיו כָּל הָעַמִּים.“ (חבקוק ב, פסוק ה)
- ”זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן“ (משלי כא, פסוק כד)
- ”יוֹדַעַת אֲנִי אִמְרֵי נוֹי לְמַכְבִּיר, / מְלִיצוֹת בְּלִי סוֹף, / הַהוֹלְכוֹת הָלוֹךְ וְטָפוֹף, / מַבָּטָן יָהִיר.“ (נִיב, מאת רחל המשוררת, בפרויקט בן יהודה)

רש"י (משלי שם): "יהיר – גס רוח"
ר"א מבלגנצי (חבקוק שם): "יהיר – לשון הרהורין" (כלומר שחושב ומתכנן להשיג דברים רבים).

השורש י־ה־ר הוא שורש מגזרת נפ"יו.

שים לב-זמן הבינוני בבניין קל הוא חריג, כאשר משמש הוא הן כפועל והן כשם תואר במשקל "קָטִיל".