יָדִידעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ידיד
הגייה* yadid
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש י־ד־ד
דרך תצורה משקל קָטִיל
נטיות ר׳ יְדִידִים, ס"ר יְדִידֵי־
  1. לשון המקרא מי שמתקיים עמו קשר אינטימי, אך עפ"ר אפלטוני.
    • ”לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן“ (דברים לג, פסוק יב)
    • ”אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ; כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן־שָׁמֶן.“ (ישעיהו ה, פסוק א)
    • ”מַה-יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ יְהוָה צְבָאוֹת“ (תהלים פד, פסוק ב)

גיזרוןעריכה

  • לשון המקרא. קרוב אל דֹּד ואל יד. מאוגריתית: "ידּ". מקבילה בערבית: وَدُود (וַדוּד) במשמעות דומה.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה


ראו גםעריכה


השורש ידד

השורש י־ד־ד הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

י־ד־ד עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל -אין-
הִפְעִיל -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל יִדֵּד מְיַדֵּד יְיַדֵּד יַדֵּד לְיַדֵּד
פֻּעַל יֻדַּד מְיֻדָּד יְיֻדָּד -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְיַדֵּד מִתְיַדֵּד יִתְיַדֵּד הִתְיַדֵּד לְהִתְיַדֵּד