טב
טֹב
עריכה| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | טוב |
| שורש וגזרה | ט־ו־ב, גזרת נע"ו/י [1] |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- נֶחֱשַׁב רָצוּי, הָיָה טוֹב וְחִיוּבִי.
- ” מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל“ (במדבר כד, פסוק ה)
- ”מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה; מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים“ (שיר השירים ד, פסוק י)
- לשון המקרא הָיָה שְׂבַע רָצוֹן, שִמְחָה וָאֹשֶר בָּאוּ עָלָיו.
גיזרון
עריכה- מן המקרא. השורש משותף לשפות שמיות רבות; באוגריתית: טב, בערבית: טַיִּבּ (طَيِّب), בארמית: טַב ועוד.
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהניגודים
עריכהראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה| השורש טוב | |
|---|---|
|