חרשף

חֻרְשָׁף

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חורשף
הגייה^*	khurshaf
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ח־ר־ש־ף
דרך תצורה	משקל קֻטָּל
נטיות	ר׳ חֻרְשָׁפִים; חֻרְשַׁף־, ר׳ חֻרְשְׁפֵי־

חורשף

חורשף צהוב (2)

לשון ימי הביניים ירק מאכל ממשפחת המורכבים. שם אחר לקנרס (ארטישוק). שיח קוצני רב-שנתי. הפרי הנאכל הוא ניצן הפרח שטרם הבשיל. החורשף נחשב ירק בריא מאוד והוא מהווה מקור לוויטמינים ולמינרלים ותורם להפחתת רמת הכולסטרול ורמת הסוכר, וכן את הסיכון לחלות בסרטן.
- הזנים הבולטים בארץ הם החורשף הסגול (ויולט) והחורשף הירוק - האחד מתאים להרתחה והאחר לבישול ולמילוי.
- חורשף טרי וטוב ניתן לבשל בשלמותו.
צמח קוצני עשבוני ממשפחת המורכבים. עליו משוננים ותפרחתו בגוון סגול-לילך או צהוב. שכיח מאוד באזור ההר הים-תיכוני.

אכדית בהגיית: אֲרשֻׁפֻּ arsuppu בהוראת "סוג של תפוח".מערבית: خُرْشُوف (חֻרְשׁוּף). המילה מופיעה לראשונה בחיבור קאנון במדע הרפואה מאת אבן סינא (1037-980), בתרגומו של ר' נתן המאתי מהמאה ה־13.

קרצ'ופי אלַה גיאוּדיאה (Carciofi alla-giudea) "חרשף בנוסח היהודים" היה מאכל יהודי טיפוסי של יהודי רומא בגלותם, שהוגש ברחוב היהודים עבור שועי וחשובי רומא ^[1].