- לשון המקרא מיהר יותר מדי. פעל במהירות בלא ישוב הדעת. ברח במהירות.
- ”וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ“ (שמואל ב׳ ד, פסוק ד)
- ” אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב“ (תהלים קטז, פסוק יא)
- ” וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בהחפזם [בְּחָפְזָם]“ (מלכים ב׳ ז, פסוק טו)
- לשון המקרא נבהל. איבד את צלילות הדעת מפני אימה ופחד.
- ” אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם“ (דברים כ, פסוק ג)
- לשון ימי הביניים גרם לאחר לטרדת הדעת.
- חמשה דברים מעכבין את התפילה..ודברים החופזים אותו. וכוונת הלב רמב"ם הל' תפי' פ"ד ה"א
- ”לֵיל חֲנִיָּה, לֵיל זֶמֶר, לֵיל שְׁחָקִים רָקוּעַ, / לֵיל רֹב מְלָאכוֹת חוֹפְזוֹת, לֵיל אֵד מִן הַדְּוָדִים“ (לֵיל חֲנָיָה, מאת נתן אלתרמן, בפרויקט בן יהודה)
- מקראי. קרוב אל פחז. משמעות 2. יש מפרשים במובאות הנ"ל גם לשון בריחה, וי"מ כמשתמע מההקשר לשון פחד.
- בערבית: "טֲפְאֲזֳזַ" משורש ف ز ز, במשמעות: "להיות בחוסר שקט" ,"תזזיתי".
- עפ"ר השורש מבטא מהירות גבוהה או בריחה. בפסוק ”הֵן יַעֲשֹׁק נָהָר לֹא יַחְפּוֹז יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ“ (איוב מ, פסוק כג) יש מפרשים לשון התקשות ומציינים (המדרשים ורש"י) לפסוק "יחפוז זנבו" לשון התקשות (לדעתם). ולמעשה כתוב ”יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז“ (איוב מ, פסוק יז). גם בשיטה זו קושרים אל פחז.
מילים נרדפות
עריכה
חַפֶז (חַאפֶז)
עריכה
