חזרה בתשובה

חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חזרה בתשובה
הגייה* khazara bitshuva
חלק דיבר צרף
מין נקבה
שורש ח־ז־ר, שׁ־ו־ב
דרך תצורה
נטיות
  1. תהליך נפשי וחברתי במהלכו משנה היחיד את אמונותיו ואת אורחות חייו והופך להיות דתי יותר.
    • בשנים האחרונות הפכה החזרה בתשובה להיות נפוצה הרבה יותר.
  2. הכאה על חטא ושיבה לדרך הישר.
    • ”אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה. אמרו לו: אין אנו יכולין, יצר הרע שולט בנו"“ (בבלי, מסכת סנהדריןדף קה, עמוד א)
    • "והוא שחטא והעוה ועבר עבירות, ואחר כן חזר בתשובה שלימה ונסלח לו" (פירוש רד"ק על תהלים לב, ב)

גיזרוןעריכה

  • השורשים "שׁ־ו־ב" ו־"ח־ז־ר" קרובים זה לזה במשמעותם.
במקרא השורש שׁ־ו־ב בא הן במשמעות שיבה לדרך ה' והן במשמעות שיבה לדרך החטא (ממנה נגזרו המילים משובה ו"שׁוֹבָב". ראו בערך שׁוֹבָב). ברם, בלשון המשנה התייחדה המילה "תשובה" רק לחזרה אל דרך ה'. גם הפועל "חזר" בא לעיתים לציון התחרטות, כמו בביטוי "חזר בו", ובכך יש כפל מסויים בביטוי "חזר בתשובה". כותב על כך גד בן־עמי צרפתי:
"מכל מקום, השורש המביע את החרטה המוסרית במילואה הוא "שוב", ואין "חזר" מספיק להוראה זו, ועל כן כשהשתמשו בו בעניין זה חיזקו אותו ואמרו 'חזר בתשובה'. ויש לשים לב לביטוי זה, שהיה טאוטולוגי, אילו לא ניתקה המלה 'תשובה' את כל קשריה מהוראתה הראשונה הממשית, עד שלא יהיה פירושה אלא 'חרטה'".[1]

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: חזרה בתשובה

סימוכיןעריכה

  •   "עיונים בסימנטיקה של לשון חז"ל ובדרשותיהם (סיום)" לגד בן־עמי צרפתי, לשוננו ל (תשכ"ו) 29-40.


השורש חזר

השורש ח־ז־ר הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ח־ז־ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל חָזַר חוֹזֵר יַחֲזֹר חֲזֹר לַחֲזֹר
נִפְעַל נֶחֱזַר נֶחֱזָר יֵחָזֵר הֵחָזֵר לְהֵחָזֵר
הִפְעִיל הֶחֱזִיר מַחֲזִיר יַחֲזִיר הַחֲזֵר לְהַחֲזִיר
הֻפְעַל הָחֳזַר מָחֳזָר יָחֳזַר -אין- -אין-
פִּעֵל חִזֵּר מְחַזֵּר יְחַזֵּר חַזֵּר לְחַזֵּר חִזּוּר
פֻּעַל חֻזַּר מְחֻזָּר יְחֻזַּר -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְחַזֵּר מִתְחַזֵּר יִתְחַזֵּר הִתְחַזֵּר לְהִתְחַזֵּר

הערהעריכה

  • המטה בלא חיטוף בפה"פ הגרונית, אינו שוגה, אע"פ שזוהי דרך המלך במקורות. צורות עם שווא לפני הגרונית מותרות, למשל: יַחְזֹר, נֶחְזַר, לְהַחְזִיר, מָחְזָר (מֻחְזָר) וכיוצא באלה.