חזרה בתשובה

חֲזָרָה בִּתְשׁוּבָה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא חזרה בתשובה
הגייה* khazara bitshuva
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה צירוף
נטיות
  1. תהליך נפשי, שכלי, רוחני וחברתי אשר במהלכו משנה היחיד את תפיסתו וסדר החשיבויות בחייו וחובק דברי אמונה ומשנה אורחות חייו בהתאם.
  2. הכאה על חטא ושיבה לדרך הישר.
    • ”אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה. אמרו לו: אין אנו יכולין, יצר הרע שולט בנו"“ (בבלי, מסכת סנהדריןדף קה, עמוד א)
    • "והוא שחטא והעוה ועבר עבירות, ואחר כן חזר בתשובה שלימה ונסלח לו" (פירוש רד"ק על תהלים לב, ב)

גיזרון

עריכה
  • השורשים "שׁ־ו־ב" ו־"ח־ז־ר" קרובים זה לזה במשמעותם.
במקרא השורש שׁ־ו־ב בא הן במשמעות שיבה לדרך ה' והן במשמעות שיבה לדרך החטא (ממנה נגזרו המילים משובה ו"שׁוֹבָב". ראו בערך שׁוֹבָב). ברם, בלשון המשנה התייחדה המילה "תשובה" רק לחזרה אל דרך ה'. גם הפועל "חזר" בא לעיתים לציון התחרטות, כמו בביטוי "חזר בו", ובכך יש כפל מסויים בביטוי "חזר בתשובה". כותב על כך גד בן־עמי צרפתי:
"מכל מקום, השורש המביע את החרטה המוסרית במילואה הוא "שוב", ואין "חזר" מספיק להוראה זו, ועל כן כשהשתמשו בו בעניין זה חיזקו אותו ואמרו 'חזר בתשובה'. ויש לשים לב לביטוי זה, שהיה טאוטולוגי, אילו לא ניתקה המלה 'תשובה' את כל קשריה מהוראתה הראשונה הממשית, עד שלא יהיה פירושה אלא 'חרטה'".[1]

מילים נרדפות

עריכה

ניגודים

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  ערך בוויקיפדיה: חזרה בתשובה

סימוכין

עריכה
  •   "עיונים בסימנטיקה של לשון חז"ל ובדרשותיהם (סיום)" לגד בן־עמי צרפתי, לשוננו ל (תשכ"ו) 29-40.