לשון חז"ל עברית רבנית אדם הסובל ממחלה שמסכנת את חייו, אדם שעלול למות עקב מחלה חריפה בלי טיפול מתאים.
”חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ולא חולה מסוכן אלא אפילו חש בראשו“ (בבלי, מסכת סוכה – דף א, עמוד ב) (כלומר, לא רק חולה שנשקפת סכנה לחייו פטור מישיבה בסוכה, אלא גם מי שסובל מכאב ראש בלי סכנת חיים.)
אבי אדם זקן ויש לו חום גבוה, שאלתי את הרב אם הוא נחשב חולה מסוכן שיש לחלל עליו את השבת.
בביטוי זה, התואר "מסוכן" מתייחס למצבו של החולה, ולא לחולה עצמו. כלומר, מדובר בחולה במצב מסוכן (ולא בחולה שנשקפת ממנו סכנה לאחרים).
הביטוי משמש בעיקר בכתיבה רבנית ובלימודי הלכה בהקשר של דיני שבת - מה מותר ומה אסור ליהודים שומרי מצוות לעשות בשבת, במצב שבו יש לטפל בחולה שנשקפת סכנה לחייו. הביטוי נדיר בשפה הכללית, ובמקומו מקובל להשתמש בביטויים "חולה אנוש" או "חולה בסכנת חיים".
מן התלמוד. בתלמוד משמשת גם המילה "מסוכן" כשהיא לעצמה במשמעות "חולה מסוכן" (לדוגמה: ”מה בין מסוכן מה בין חולה“ (ירושלמי, מסכת גיטין – פרק ו, הלכה ה), כלומר: מה ההבדל בין חולה סתם לחולה מסוכן), ולפעמים משמש הביטוי כולו. בספרות הרבנית משמש הביטוי לעתים קרובות בהקשר של דיני שבת (כיוון שטיפול בחולה מסוכן נחשב מצב שמצדיק חילול שבת).
