| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
זלדקן
|
| הגייה* |
zaldekan
|
| חלק דיבר |
שם עצם (תואר)
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
|
| דרך תצורה |
זל + דקן
|
| נטיות |
נ׳ ? ר׳ זַלְדְּקָנִים
|
- אדם שזקנו דליל.
- ”רב חונה מעבר זלדקן“ (ירושלמי, מסכת תענית – פרק ד, הלכה א)
- ”צורת רבי יוסי, איש שׂיבה, זלדקן ודק-הבשר, מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין ומתפלל בחורבה אחת מחורבות ירושלים“ (בימים ההם - ספר שני, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)
- ”גוץ ועגול, זלדקן ומעודש, קרחתו לראשו כביצה מבריקה עם שערות אפורות ומצויצות לערפו המבעבע“ (המושיעה: מאהב חוה ואמונה, מאת איתמר בן אב"י, בפרויקט בן יהודה)
- [טקסונומיה] זלדקניים (Ophidiidae) - משפחת דגי גרם מהסדרה צלופחי-קושק.
- מארמית: הלחם של זל (דַּל בארמית) ודקן (דיקנא - זָקָן בארמית).
- נקראים כך בגלל הבִּינִים שיש לו מתחת לסנטרו, שנראים כמו זקן דליל.
- במקור הכוונה לאדם שבאופן טבעי זקנו דליל. בעברית חדשה הכוונה למי שמקצץ זקנו אבל אינו מגלחו לגמרי. השם מבטא בדר"כ אדם מוזנח.
ערך בוויקיפדיה: זלדקניים