זיג

זִיג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	זיג
הגייה*	zig
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	זִיג־, ר׳ זִיגִים, זִיגֵי⁻

1. עברית חדשה [ארכאי] מעיל גברים עליון, מחוייט וקצר.

   • ”הוא חוטף ומתעטף בזיג וחובש צילינדעֶר לראשו“ (הוּרמוּז ואהרימן, מאת יצחק ליבוש פרץ, תרגום: שמשון מלצר, בפרויקט בן יהודה)

גיזרון

• מארמית: זיגא: "לה זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך" (עירובין ק ב).

פרשנים מפרשים

• רש"י על עירובין ק ב: זיגא - מלבוש שקורין קוט"ה:

מילים נרדפות

• בְּלֵיְזֶר

תרגום

• אנגלית: blazer‏‏‏‏

ראו גם

• מעיל
• זָ'קֶט
• מִקְטֹרֶן