וסת

וֶסֶת

לשון חז"ל הרגל, נוֹהַג, מנהג קבוע.
- "באו גוים וקיבלם, והיו הבריות אומרים: כך היא ווסתו של פלוני, לקבל את הכל." (ספרי על דברים א)
- ”שינוי וסת – תחילת חולי מעיים.“ (בבלי, מסכת כתובות – דף קי, עמוד ב)
לשון חז"ל בהשאלה מן (1): יציאת דם הנדה במחזור הביוץ.
- ”דאמר שמואל: שנוי וסת תחילת חולי“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף קמו, עמוד א)
- ”ראתה יום חמשה עשר בחודש זה, ויום ששה עשר בחודש זה, ויום שבעה עשר בחודש זה, רב אמר: קבעה לה וסת“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף לז, עמוד ב)
- ”בעא מיניה רבי אבא מרב הונא אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור וסת כדי לחייב בעלה חטאת“ (בבלי, מסכת (נידה – דף יב, עמוד א)

מקובל לגזור מיוונית: ethos) εθος) – הרגל, מנהג קבוע. יש גוזרים מלטינית: suētus - מורגל, רגיל.

הרגל

דם המחזור

ערך בוויקיפדיה: וסת

עברית חדשה מכשיר או התקן שבעזרתו מבצעים את פעולת הוויסות והוא מחזיק את הפעולה בתחום שנקבע.
- למקרר זה יש גם וסת טמפרטורה וגם וסת לחות.
- וסת המהירות של המנוע שומר על מהירות קבועה גם כשהעומס משתנה.