”בילדותי, בבית־הספר שהתתנכתי בו – ב“דורש ציון” – אמרו לנו: “והדרת פני זקן”. הבנו זאת כפשוטו. היינו הולכים ברחוב, וניגשנו לכל אדם שהיה מגודל זקן, ונשקנו ידו והוא בירך אותנו.“ (על סגנון חיינו, מאת יצחק נבון, בפרויקט בן יהודה)
נסעתי לאשדוד באוטובוס כשאדם מבוגר עלה. קמתי ונתתי לו את מקומי והוא שאל למה קמת? אז עניתי לו: "והדרת פני זקן".