בלשון הרבנית- ושים לב, ודקדק היטב, ודייק בעניין הנדון. מילה המופיעה בסוף המשפט או הפיסקה כסיום שכיח לדיון ארוך ומפולפל ומורה לקורא לעיין בנושא ואף לבדוק במקורות כדי להבין את הדברים לעומקם או כדי לברר את הדברים שעדיין טעונים בירור.
ואף על גב דלא הוו בחדא גוונא לרבי ולרבנן ודוק (חידושי הרשב"א, עירובין יב עמוד א)
אבל בדרבי יוסי בר יהודה לא חשיב סתרן אהדדי דהא אלו רצה הכתוב אפשר הוא לשניהם להיות בשנה אחת שאין האחד הפך חבירו, ודוק שכן פרש"י ז"ל (חידושי הריטב"א, ראש השנה יד עמוד ב)
וא"כ ע"כ אין לאסור בשביעית בעצים משום קצירה ודוק היטב כי הדברים ברורים הם למבין בלי גמגום ופקפוק (מהרש"א חידושי הלכות, סנהדרין כו עמוד א)
בלשון המשפטית – שים לב. מילה המופיעה בראש משפט ומשמשת להפניית תשומת הלב לדברים הנזכרים בהמשך ולהדגשתם. בדרך כלל משפט הפותח במילה זו מבהיר, מבאר או מוכיח את מה שנאמר קודם לכן.
ודוק - עבירות מינהליות בהכרח אינן עבירות מסוג פשע.
ודוק, השימוש שנעשה במכשיר "חיפוש משפחתי" במקרה דנן... (פסק דין 4039/19 של השופט יצחק עמית, מהתאריך 17.3.2021)
לעיתים נכתבת בגרשיים (דרך רגילה בספרות הרבנית להדגשת מילים): ודו"ק. אי לכך יש המפרשים את המילה בטעות כראשי תיבות של "ודַקְדֵּק ותמצא קל","ועיין דברי ותמצאם קלים", "ודקדק ומצא קושטא", או "ודוחק קצת" (כלומר - מה שנכתב קודם לכן הוא הסבר דחוק מעט).
