הפועל התנה מופיע פעם אחת בלבד במקרא, כחלק מצירוף זה. לדעת הפרשנים במקום (רש"י, מצודות) הפועל נגזר מן אתנן. מקבילה בערבית: أَثْنَى (אַתְ'נָא) – קילס
יתכן משורש תנה המקראי, לאחר חלופי המעתקים ארמי-עברי החלים בפעלים: תנה-שנה, שעינינם חזרה וכפילות המשמעות התפתחה בדרך המיטונומיה כתיבה מקראית במקורה: "תנה" העוסקת בעינינים שמתחום האמירה (כדוגמת: "שינון") לתחום היחסים , בהוראת חזר או חיזר ואמר דברי חלקות רומנטיים לאהובתו. השוו לתיבת: תנאים -כך נקראו דור החכמים משנני המשנה.
