הקדיח תבשילו

הִקְדִיחַ תַּבְשִׁילוֹ

1. (לשון נקיה) שיצא לתרבות רעה, שמעשיו נהיו מכוערים ושמו הטוב נפגם.

   • ” ונגע לא יקרב באהלך - שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים כגון ישו הנוצרי“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף קג, עמוד א)

מקור

• הקדחת התבשיל משמעותו המילולית לשרוף את התבשיל, בהרחבה לקלקל את התבשיל מתוך רשלנות,

• ” תנו רבנן: העובר לפני התיבה - צריך לסרב, ואם אינו מסרב - דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי - דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח“ (בבלי, מסכת ברכות – דף לד, עמוד א)

• בספרות ההלכה נעשה שימוש רב בביטוי בטענות גירושין, יתכן שמשום כך נולד הביטוי.

• במובנו המילולי ”בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יְגָרֵשׁ אָדָם אֶת אִשְׁתּוֹ אֶלּא אִם כֵּן מָצָא בָהּ דְּבַר עֶרְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, פסוק א) כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר; וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ הִקְדִּיחָה תַבְשִׁילוֹ.“ (משנה, מסכת גיטין – פרק ט, משנה י)

מילים נרדפות

• התקלקל (סלנג)
• התפקר
• יצא לתרבות רעה