בתוספתא סנהדרין פרק ד הלכה ז (מהדורת צוקרמאנדל) כתוב כך: "ר' אומר בכתב אשורי ניתנה תורה לישראל וכשחטאו נהפכה להן לרועץ וכשזכו בימי עזרה חזרה להן אשורית" (תוספתא סנהדרין ד ז). הדברים מופיעים בניסוח קרוב בתלמוד הבבלי (סנהדרין כב ע"א), ורש"י מפרש שם: "כיון שחטאו בבית ראשון ובזו את התורה נהפך להם לרועץ לשון תרעץ אויב (שמות טו, פסוק ו) – ששכחוהו".
בדיקה בכתבי יד של התוספתא מלמדת שהנוסח המדויק במקור שצוטט לעיל הוא "וכשחטאו נהפכה להן לדחץ". דחץ הוא דעץ (ובגרסה אחרת רעץ), הכתב העברי הקדום. לפי ההסבר הזה, פירוש דברי התוספתא הוא שבתחילה התורה ניתנה בכתב אשורי, וכשחטאו ישראל הפך הכתב לכתב דעץ. הסברו של רש"י התייחס לנוסח "נהפכה להן לרועץ" שעמד לפניו והעניק לו משמעות, ובסיועו נקלט בעברית מטבע לשון חדש, שכנראה מיוסד על שיבוש.[1]
"תאוריית ההחלפה היהודית" - חז"ל ראו בעותק התורה של השומרונים זיוף , בנוסף היה כתב זה ספוג כנעניות ארכאית ומקומית בסגנונו ,אי לכך כינוהו בלעג חז"ל "כתב דעץ", כאילו "מקל דעוצ בגן במקום נטע התורה המקורי" [2]. בנוסף מצוייה באכדית - תיבת "דַאסֻּ" dassū בהוראת "להקרא ,להיות קריא" [3]
