ה"א המגמה

הֵ"א הַמְּגַמָּה

התופעה מופיעה לראשונה במקרא, למשל;

”אַחַר זֶה שָׁלַח סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר עֲבָדָיו יְרוּשָׁלַיְמָה וְהוּא עַל לָכִישׁ וְכָל מֶמְשַׁלְתּוֹ עִמּוֹ עַל יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְעַל כָּל יְהוּדָה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַ‍ִם לֵאמֹר“ (דברי הימים ב׳ לב, פסוק ט)
”וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם כִּי כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ“ (בראשית יב, פסוק י)
”וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה“ (בראשית כח, פסוק י)
”וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל אֲשֶׁר לוֹ וְלוֹט עִמּוֹ הַנֶּגְבָּה“ (בראשית יג, פסוק א)

מילים המסתיימות בה"א המגמה תהגינה במלעיל.
בד"כ ה"א המגמה מופיעה בדיבור בצורות השגורות זמן רב (בייחוד כיוונים; שְׂמֹאלָה, שָׁמָּה, צָפוֹנָה, יָמָה, דָּרוֹמָה וכו'..), ולא נהוג בד"כ להוסיף ה' זו למילים אחרות.
כאשר שם המקום או המילה מסתיימים באות ה', היא תוחלף ב-ת' בהוספת ה"א המגמה, לדוגמה; ”וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל, לֵאמֹר: הִנֵּה דָוִד, בנוית (בְּנָיוֹת) בָּרָמָה... וַיֵּלֶךְ גַּם-הוּא הָרָמָתָה“ (שמואל א׳ יט, פסוק כב).
ה"א המגמה מופיעה גם בעברית החדשה בשירים ידועים כמו: "אֵצֵא לִי הַשׁוּקָה, תַּרְנְגוֹל קָטָן אֶקְנֶה לִי" ("אצא לי השוקה" / עממי).