דָּרוּךעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דרוך
הגייה* daruch
חלק דיבר תואר
מין זכר
שורש ד־ר־ך
דרך תצורה משקל קָטוּל
נטיות נ׳ דְּרוּכָה, ר׳ דְּרוּכִים,
נ"ר דְּרוּכוֹת
  1. שנדרך, שהופעל עליו לחץ ברגלי אדם.
    • ענבים הדרוכים בגת
  2. מתוח בכוח, מיתר קשת וכדומה, המוכן לשחרור.
    • "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה" (ישעיהו כא)
  3. בהשאלה: כלי נשק מוכן להפעלה. כשהקליע בבית הבליעה.
    • יצאנו לסיור כשהנשק דרוך ונצור.
  4. בהשאלה: מוכן לפעולה, קשוב, מרוכז.
    • "אֵי שָׁם בְּלֵב הַלַּיְלָה דָּרוּךְ וַחֲרִישִׁי / אוֹרֵב לִי מְבַקֵּשׁ נַפְשִׁי." (שבחי מעוז, מאת נעמי שמר)
    • הוא המתין דרוך בפינת הרחוב, עיניו סורקות את האפילה.

גיזרוןעריכה

1. הפועל קיים במקורות דָּרַך, שורש ד־ר־ך, 2. ע"פ הנוהג למתוח את מיתר הקשת בחוזקה ברגל. (מצודות ישעיהו שם).

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

ניגודיםעריכה