דיבל

דִּיבֵּל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	דיבל
הגייה*	dibel
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה מלועזית
נטיות	ר׳ דִּיבֵּלִים

דיבלים

1. [שפת הדיבור] מיתד, מעין מוט קצר מעץ, מפלסטיק, או ממתכת שתוקעים בחור בקיר בכדי שאפשר יהיה להבריג לתוכו בורג.

גיזרון

• מגרמנית Dübel.

תרגום

• אנגלית: dowel‏‏‏‏
• גרמנית: Dübel‏‏‏‏