כדב שכול בשדה

כְּדֹּב שַׁכּוּל (בַּשָּׂדֶה)

משתולל מצער ומכאב; מר נפש מצער וכאב.
- ”הֵן שׁוֹמְרִי לֹא יָנוּם / וַאֲנִי לֹא אֶנְשֶׁנּוּ, / אַךְ בְּחֶטְאִי הֶעָצוּם / כְּדֹב שַׁכּוּל אֶפְגְּשֶׁנּוּ.“ (במצוקת הגלות, מאת ר' יהודה הלוי, בפרויקט בן יהודה)
- ”אבל לשבטי הגויים הקטנים "אויבי ה'" היה "כדב שכול בשדה". פושט היה עליהם ועל עדריהם פעם בפעם, הורג בהם ובוזזם [...].“ (על ספרים ואישים במקרא, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)

”וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת אָבִיךָ וְאֶת אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה כְּדֹב שַׁכּוּל בַּשָּׂדֶה וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה וְלֹא יָלִין אֶת הָעָם.“ (שמואל ב׳ יז, פסוק ח)

מצודות דוד על שמואל ב יז ח: "ומרי נפש המה" - וכל שכן שהמה עתה מרי נפש דואגים על קושי זמנם ויפעלו גבורות כדוב שכול מבניו בהיותו רודף בשדה לחפש אחריהם יטרוף במר נפשו כל הקרוב אליו.