געה

גָּעָה

הִשְׁמִיעַ קוֹל גְּעִיָּה (בֶּן הַבָּקָר ^[1]).
- ”וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת בַּדֶּרֶךְ, עַל-דֶּרֶךְ בֵּית שֶׁמֶשׁ, בִּמְסִלָּה אַחַת הָלְכוּ הָלֹךְ וְגָעוֹ...“ (שמואל א׳ ו, פסוק יב)
- ”הֲיִנְהַק פֶּרֶא עֲלֵי-דֶשֶׁא; אִם יִגְעֶה שּׁוֹר עַל בְּלִילוֹ“ (איוב ו, פסוק ה)
- כי הוא גּוֹעֶה כמו שור, מחול תבנית שור... מתוך: "מי ימלל גבורות חיליך?", אלעזר הקריל
לשון חז"ל קָרָא בְּקוֹל בְּכִי.
- "...ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו" (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת גיטין, דף נ"ח)

↑ ולמן הלשון המאוחרת יותר גם בני הצאן: "...ואָמנם בָּרגע הזה קרבו לבוא העדרים וקול הצֹּאן נשמע בְּגעוֹתוֹ..." "דון קישוט", חיים נחמן ביאליק