גִּבֵּחַ עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גיבח
הגייה* gibeakh
חלק דיבר שם־תואר
מין זכר
שורש ג־ב־ח
דרך תצורה משקל קִטֵּל
נטיות נ': גִּבַּחַת, ר"ז: גִּבְּחִים, ר"נ: גִּבְּחוֹת
  1. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ מִצִּדּוֹ שֶׁל הַמֵּצַח, שֶׁמִּצְחוֹ גָּבוֹהַּ.

גיזרון עריכה

  • המילה מופיעה אחת במקרא. נגזר מן "גבחת" על משקל "קיטל" הנושא משמעות של מום או פגם.

ראו גם עריכה

השורש גבח

השורש ג־ב־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים עריכה

ג־ב־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל גִּבַּח מְגַבֵּחַ יְגַבַּח גַּבֵּחַ לְגַבֵּחַ
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערה עריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]


גִּבַּח (גם: גִּבֵּחַ) עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא גיבח
שורש וגזרה ג־ב־ח, גזרת השלמים
בניין פיעל


  1. לשון חז"ל גָּרַם לְגַבַּחַת, עָשָׂה שֶׁלֹא תִּהְיֶינָה שַׂעֲרוֹת בְּצַד הַמֵּצַח.

גיזרון עריכה

  • מן התלמוד. נגזר מן "גבחת" שבמקרא.

ראו גם עריכה


השורש גבח

השורש ג־ב־ח הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים עריכה

ג־ב־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל -אין- -אין-
פִּעֵל גִּבַּח מְגַבֵּחַ יְגַבַּח גַּבֵּחַ לְגַבֵּחַ
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל

הערה עריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[2]