ניתוח דקדוקי לשורש
|
---|
משמעות עיקרית |
תעופה ובריחה
| גזרה |
גזרת השלמים
| הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
נטיות הפעלים
עריכה
ב־ר־ח
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
| קַל
|
בָּרַח
|
בּוֹרֵחַ
|
יִבְרַח
|
בְּרַח
|
לִבְרֹחַ
| נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| הִפְעִיל
|
הִבְרִיחַ
|
מַבְרִיחַ
|
יַבְרִיחַ
|
הַבְרַח
|
לְהַבְרִיחַ
| הֻפְעַל
|
הֻבְרַח
|
מֻבְרָח
|
יֻבְרַח
|
-אין-
|
-אין-
| פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
- בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
- ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]
| |
|