בריחת מוחות

בְּרִיחַת מוֹחוֹתעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בריחת מוחות
הגייה* bri'khat mokhot
חלק דיבר צרף
מין נקבה
שורש ב־ר־ח
דרך תצורה
נטיות
  1. מצב בו אנשים משכילים עוזבים את מקום מגורם למקום אחר לצורך עבודה שם.

תרגוםעריכה


ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: בריחת מוחות


השורש ברח
ניתוח דקדוקי לשורש
משמעות עיקרית תעופה ובריחה
גזרה גזרת שלמים
הופיע לראשונה בלשון המשנה


נטיות הפעליםעריכה

ב־ר־ח עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּרַח בּוֹרֵחַ יִבְרַח בְּרַח לִבְרֹחַ
נִפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִפְעִיל הִבְרִיחַ מַבְרִיחַ יַבְרִיחַ הַבְרַח לְהַבְרִיחַ
הֻפְעַל הֻבְרַח מֻבְרָח יֻבְרַח -אין- -אין-
פִּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-

הערותעריכה

  • בזמן עבר, עתיד, ציווי ומקור - ע' הפועל שברגיל (כאשר ל' הפועל אינה גרונית) מנוקדת בצירי - כשהיא באה לפני הח"ע בסוף מילה אפשר לנקדה בפתח ואפשר לנקדה בצירי ואחריו פתח גנובה. למשל: שִׂמַּח, שִׂמֵּחַ; יְאָרַח, יְאָרֵחַ; לְהִמָּנַע, לְהִמָּנֵעַ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 58)[1]
  • ל' הפועל הח"ע בצורת הנוכחת בעבר מנוקדת בפתח או בשווא: לָקַחַתְּ או לָקַחְתְּ, נִשְׁבַּעַתְּ או נִשְׁבַּעְתְּ. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 60)[2]