בלן
בַּלָּן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | בלן |
| הגייה* | balan |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ב־ל־ל |
| דרך תצורה | משקל קַטְלָן |
| נטיות | בַּלַּן־; נ׳ בַּלָּנִית; ר׳ בַּלָּנִים, בַּלָּנֵי־; נ"ר בַּלָּנִיוֹת |
- לשון חז"ל אדם העובד בבית מרחץ.
- ”נְתָנָהּ לַבַּלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָחַץ, מָעַל, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ, הֲרֵי מֶרְחָץ פְּתוּחָה, הִכָּנֵס וּרְחוֹץ.“ (משנה, מסכת מעילה – פרק ה, משנה ד)
- ”הוא, ד. ששר העברי [...] בחר במלאכתו של... בַּלָן. 'אמבטאות קרים' הוא עורך למשוררים העברים.“ (רשמי קורא (העברי החדש), מאת יוסף חיים ברנר, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- מיוונית: balaneus) βαλανεύς) באותה משמעות.[1] כיום משמשת המילה לתיאור אדם העובד במקווה, ובפרט לנשים המלוות את נשים הטובלות במקווה.
נגזרות
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: בלנית (יהדות) |