ביבר

בֵּיבָר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ביבר
הגייה^*	bevar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה	שאילה
נטיות	ר׳ בֵּיבָרִים; בֵּיבַר־, ר׳ בֵּיבְרֵי־

בעיות בהפעלת קובץ זה? ראו media help.

לשון חז"ל גן חיות: מתחם או שמורה, בהם גדלים דגים, עופות וחיות ציד.
- ”צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין“ (משנה, מסכת ביצה – פרק א, משנה ג)
- "ביברין של חיות ושל עופות ושל דגים אין צדין מהם ביום טוב" (שבת קו ב)
- "[...] ואם היו הדגים בביברים של בעלים וכן חיה ועוף שבביברים אע"פ שהוא ביבר גדול והוא מחוסר צידה הרי זה של בעל הביברים והצד משם הרי זה גזלן." (רמב"ם הלכות זכייה ומתנה א)

מלטינית: vivarium, שמורת חיות ציד. מן vivus, בעל חיים.^[1] או מלטינית דרך יוונית מאוחרת: vivarion) βιβάριον).

לשון חז"ל בּוֹנֶה; בעל חיים מכרסם גדול ממשפחת הבוניים, ששמו המדעי Castor.
- ”הוֹלְכִים יָשָׁר עַד שֶׁמַּגִּיעִים אֶל שְׁנֵי עֵצִים (הַלָּלוּ עֵצִים הֵם), וְאָז עוֹלִים עַל גִּבְעָה (זֹאת הִיא גִבְעָה) וְיוֹרְדִים מֵעֵבֶר לָהּ, וְאָז בָּאִים אֶל בִּצַּת-הַבִּיבָרִים וְהִיא כֻלָּהּ מְלֵאָה בִּיבָרִים.“ (אֵיךְ נִכְתַּב הַמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן, מאת רודיארד קיפלינג, תרגום: אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”הפרוות שבהן התעטפו היו מן הסוגים היקרים ביותר - “פּיזעם”, “שורקעס”, סנאי או בִּיבָר.“ (זכרונות קוטיק, מאת יחזקאל קוטיק, בפרויקט בן יהודה)

מלטינית: beber. פרסית-תיכונה בהגיית בֲּאבַּרַאג: ('bplk)
המונח מופיע כבר בתלמוד: ”אמר רב הונא בריה דרב יהושע ביברי דנרש אינן מן הישוב.“ (בבלי, מסכת חולין – דף קכז, עמוד א), לדעת רש"י הכוונה לביברונ"ש (bevrons), כלומר בונה. אבל הדעה המקובלת היא שהכוונה לחיה אחרת, כנראה חולדה.^[1]

ערך בוויקיפדיה: בונה (בעל חיים)

↑ ראה כאן. ובנימין מוספיא (מוסף הערוך, ביברי) פירש: "מין חיה יושבת בחורים בשפת הים וזנבה במים, ועורה חשוב מפני דקות שערה".