בגמר דבריו אדם נתפס
בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפַּס עריכה
- כאשר אדם אומר שני דברים סותרים באותו משפט, מתייחסים לדבר האחרון שאמר כהחלטתו הסופית.
- דני אמר שהוא רוצה שאקנה לו מיץ ומיד אחר כך הוא אמר לי שהוא רוצה שוקו. נזכרתי ש"בגמר דבריו אדם נתפס", וקניתי לו שוקו.
- בא אלי לקוח ואמר לי שהוא מחפש לקנות בית קרקע ואחר כך אמר שהוא רוצה לקנות בית בקומה גבוהה ומכיוון ש"בגמר דבריו אדם נתפס", אני אחפש לו דירה בבניין דירות גבוה.
מקור עריכה
- ”הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַגְּרוֹגְרוֹת (תאנים מיובשות) וּמִן הַדְּבֵלָה (תאנה), בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר...וּבֵית הִלֵּל סַבְּרִי לָהּ כְּרַבִּי יוֹסִי דַּאֲמַר בִּגְמַר דְּבָרָיו אָדָם נִתְפַּס וְהָאִי נֶדֶר וּפָתְחוּ עִמּוֹ הוּא“ (בבלי, מסכת נזיר – דף ט, עמוד א)
הביטוי "בגמר דבריו אדם נתפס" מוזכר בגמרא במקרה של אדם שאמר שהוא מתנזר מהגרוגרות (תאנים מיובשות) ומן הדבלה (תאנים). בית שמאי אומרים שמכיוון שהוא אמר תחילה שהוא נזיר אז הוא נזיר לה' (התנזרות מענבים ויין ולא לגלח את הראש) ואילו בית הלל סוברים כמו רבי יוסי שמכיוון שאמר בסוף המשפט שהוא מתנזר מן הגרוגרות ומן הדבלה אז הוא לא במעמד של נזיר לה' רק במעמד של בן אדם שנשבע שהוא לא יאכל יותר תאנים ותאנים מיובשות. הנימוק לדעת בית הלל הוא ש"בגמר דבריו אדם נתפס".