בא בצל קורתו

בָּא בְּצֵל קוֹרָתוֹ עריכה

  1. לשון המקרא התארח, לן בביתו של מישהו לתקופה קצרה.

מקור עריכה

  • ”לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אַל תַּעֲשׂוּ דָּבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצַל קוֹרָתִי.“ (בראשית יט, פסוק ח)

פרשנים מפרשים עריכה

הרלב"ג על הפסוק מקשר בין צל להצלה כי המתארח בצל קורת המארח גם ניצל מהבעיות שבחוץ.

ראו גם עריכה