אתון
אָתוֹן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אתון |
| הגייה* | aton |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | א-ת-ן |
| דרך תצורה | משקל קַטְלוֹן |
| נטיות | ר׳ אֲתוֹנוֹת; אֲתוֹן־, ר׳ אֲתוֹנוֹת־ |
- נקבת החמור.
גיזרון
עריכה- עפ"י התאוריה המופיעה בספרו של שאול לוין - "שמית ואינדו-אירופית", חדרה תיבת "אתון" ללשון לטינית בצורת ("אסִינוּס" - asinus) דרך המתיישבים הפיניקים בסיצליה וצפון אפריקה .
- מקבילה בערבית: أَتَان (אַתַאן) במשמעות זו.
- מקבילה בארמית: אתנא במשמעות זו. למשל, תרגום אונקלוס על ”אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים“ (בראשית לב, פסוק טז) הוא "אֲתָנָן עַסְרִין".
צירופים
עריכהמילים נרדפות
עריכהתרגום
עריכהמידע נוסף
עריכה- בתלמוד מופיע לעתים "חמור" גם בלשון נקבה. למשל: ”שתי חמוריו שלא בכרו, וילדו שני זכרים, נותן שני טלאים לכהן“ (בבלי, מסכת בכורות – דף ט, עמוד א)